מגיל צעיר מאד מלמדים אותנו על זוועות השואה, על התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, ובכל פעם מדגישים את החשיבות של "לזכור ולא לשכוח". הייתי אתמול בטקס לזכר השואה וגם שם לא הופתעתי לראות באותיות קידוש הלבנה את אותה האמרה בדיוק שהפכה נרדפת ליום השואה והגבורה ולמורשתו.
כמו כל ילד בישראל
התחלתי להיחשף למורשת השואה בגיל צעיר והבנתי את חשיבותה, אבל בשנת 2006 כשטסתי
לפולין נראה לי שקיבלתי הבנה עמוקה אף יותר של הדברים, משום שכשאתה רואה את הדברים
בעינייך יש להם עוצמה גדולה הרבה יותר מסיפורים ותמונות והדחקתם הופכת לקשה יותר.
גם מהמסע הזה, המהווה נדבך חשוב בחיי, קיבלתי את המסר של לזכור את המורשת ולהזכירה
בכל הזדמנות.
אבל מהי המורשת
שמבקשים שנזכור? באופן ישיר כמובן שמדובר באירוע ההיסטורי עצמו, באותם ששת מיליון
היהודים שנטבחו על לא היותם יהודים.