כהמשך לפוסט הקודם בנושא ביקורת טיעונים
כעת אדגים איך מבקרים טיעון קונקרטי בפועל. במאי 2014 הוציאה תנועת
"מנהיגות" דו"ח שנקרא "תהליך
אוסלו – כמה זה עולה לנו?". הדו"ח מתיימר לפרט מהי העלות למדינת
ישראל של תהליך אוסלו.
בעידן המידע הפרט הממוצע נחשף לכמויות עצומות של חומר המגיע מספקים שזהותם
לעיתים קרובות אינה ידועה. עקב כך אנחנו נחשפים מגיל צעיר למספר גדול של טיעונים
שמהימנותם מוטלת בספק וכך עולה הצורך בהכרת כלים לביקורת שלהם.
מכיוון שנוכחתי לדעת שיש מחסור במידע בנושא ברשת הישראלית (ורצוי
שיהיה כמה שיותר) כתבתי את הפוסט הבא שמטרתו להעניק כלים בסיסיים בניתוח וביקורת
טיעונים.
הם הופיעו משום מקום בסוף המאה השמינית לספירה בספינותיהם הארוכות
והטילו אימה על יישובי החוף של המעצמות הגדולות ביותר של אותה התקופה במשך כ-300
שנים. כושר ההמצאה שלהם הוביל אותם לעליונות ימית בעזרת עיצוב ספינות ייחודי, ונתן
להם את היכולת להכות במהירות בכל נקודה שבחרו. הם היו הראשונים שגילו את אמריקה ודמם זורם גם בעורקיהם
של מלכי אנגליה לדורותיהם (וויליאם הכובש היה נצר שלהם, והמלכה אליזבת' היא
צאצאית של וויליאם).
לא הרבה ישראלים מכירים את זבגינייב בז'ז'ינסקי, אפילו שמדובר בדמות מוכרת בפוליטיקה האמריקנית. הוא היה היועץ לביטחון לאומי בתקופת קרטר ונחשב לאדריכלי הסכם השלום בין ישראל ומצרים (שהחליש משמעותית את השפעתה של ברית המועצות באזור). הוא גם אחד האחראים ליוזמה של ארגון השבטים האיסלמיים באפגניסטן (שמהם נוצרו ארגונים מוכרים יותר כיום כמו הטליבאן ואל קאעידה) בשביל להחליש את ברית המועצות. הוא נחשב לאביו הרוחני של אובמה מתקופתו בקולומביה (שם בז'ז'ינסקי הרצה וחנך פוליטיקאים רבים) שרואה בו מורה וחבר, ואף שימש כיועצו לענייני חוץ במשך מספר שנים באופן רשמי וממשיך להשפיע על המדיניות גם כיום.
לפני כשבועיים נהרג תיירי ליין, איש עסקים צרפתי בן 48 בקפיצה לכאורה ממגדלי
יו שבתל אביב. המשטרה מיהרה להודיע שמדובר בהתאבדות ובכתבה אחרת אף ציינו
שליין השאיר אחריו מכתב התאבדות
ובו הוא פירט את הסיבה להתאבדות – דיכאון ומצב רפואי קשה. מספר ימים לאחר מכן פורסמה
כתבה שהוסיפה עוד
קצת פרטים שיכולים להיות קשורים לנסיבות מותו של ליין – חברת הייעוץ הפיננסי שבה
היה שותף עם דומיניק
שטראוס קאהן (מבכירי המערכת הפיננסית בצרפת) הסתבכה בחקירות בחשד למעילות
בכספים, וקאהן התפטר מהחברה שלושה ימים בלבד לפני המוות המצער.
מדובר בפרשה מסתורית ומעניינת, שבעקבותיה נחשפתי לפרשה מעניינת עוד
יותר, משום שמסתבר שזה איננו מקרה המוות הראשון שידעה הקהילה הפיננסית בשנת 2014.
מספר עיתוני כלכלה גדולים בעולם (לדוגמא: בלומברג,
וולסטריט
ג'ורנל) וגם בלוג
כלכלי אחד בישראל התייחסו למספר יוצא הדופן של מקרי מוות מסתוריים בקהילה הפיננסית בסוף 2013 ובחצי הראשון של 2014.
קבלה
מברלין שהועלתה לרשת לפני כשבועיים החזירה שוב את השיח המחאתי לקידמת הבמה
הציבורית בישראל. מי שקרא פוסטים קודמים שכתבתי יודע שאני מחסידי המחאות והביקורת,
אבל כבר מתחילתה היו לי איתה שתי בעיות רציניות.
אני לא אדם דתי, אבל אני יודע להעריך חגים ומנהגים דתיים כשאני מצליח
לזהות את הטעם הערכי האוניברסלי הקיים בהם. הדת בימי קדם נועדה לנהל את חיי
מאמיניה וכך מנהגים דתיים רבים שהערך העומד מאחוריהם נשכח או אינו ידוע עוד לציבור
הרחב משרתים מטרות שגם היום אדם חילוני בחברה ליברלית יכול להזדהות איתן.
הדת שאני מכיר בצורה הטובה ביותר היא היהדות. אחרי היכרות שטחית עם
ההלכה היהודית הבנתי שיש בה הרבה יותר ממה שהרגילו אותי לחשוב. גיליתי שהיא
מצטיינת בקהילתניות, ולכן היא הצליחה לשמור על עם גולה מאוחד במשך 2000 שנה, גיליתי
שקיימים הרבה ערכים אוניברסליים המיוצגים בה באמצעות מצוות, ואני אמנם לא מאמין
בטעמים הדתיים המוצגים ולכן הציות המדוקדק להן אינו נחוץ, אבל הדבר לא מוריד
מחשיבותם של הערכים העומדים מאחוריהן.
כל אדם רוצה להיות מאושר, ונראה שבשביל שמספר מקסימלי של אנשים יהיו
מאושרים יש בעיות רבות שצריך לפתור, אבל האם ייתכן שקיימת בעיה אחת שפתרונה יקל על
הפתרון של הבעיות האחרות? הרי כל הבעיות הנ"ל דורשות תהליכי קבלת החלטות
תקינים, שישרתו את האינטרס של מספר רב של אנשים ככל האפשר, ולכן הבעיה הראשונה
שצריך לפתור היא זו שמשפיעה על אותם תהליכי קבלת ההחלטות.
לפני שבוע התפרסם סרטון ברשת המנסה להתחקות אחר המקורות של הארגון הידוע כל כך לשמצה בימינו דאעש. לדעתי הסרטון מצוין, והעובדה שהוא נתמך בדף המתמלל אותו ומקשר לכתבות ולסרטונים המופיעים בו גורמת לו להיות חזק במקום בו סרטונים רביםמהסוג הזה מגלים חולשה בדרך כלל. עם זאת, לאחר שהראיתי את הסרטון למספר אנשים אלו מביניהם בעלי אנגלית פחות טובה התקשו לעקוב ולהבין אותו במלואו. לכן החלטתי לתרגם את הדף המתמלל את הסרטון ומציג את מקורותיו (תרגום ישיר וחופשי, תיקונים יתקבלו בשמחה). הדף מהווה מאמר מצויין גם ללא הסרטון אך המסר מועבר בצורה הטובה ביותר על ידי צפייה בסרטון.
לפני יותר מ-4 חודשים פורסם מחקר
הטוען שארה"ב
היא בפועל אוליגרכיה (שלטון המיעוט על הרוב) ולא דמוקרטיה (שלטון העם או שלטון
הרוב) כפי שנהוג להאמין. המחקר בחן את החלטות השלטון (1800 החלטות ב-21 שנים)
ובדק את ההשפעה של רצון רוב הציבור עליהן. הממצאים הראו שרוב ההשפעה על קביעת
המדיניות מצויה בידן של קבוצות אינטרסים (לובינג) המייצגות את האליטה
הכלכלית-עסקית ולקבוצות המייצגות אינטרסים ציבוריים השפעה מעטה בלבד.
ממצאי המחקר לא הפתיעו אותי כלל ולמעשה הם מחזקים את התופעה
שהצגתי מספר חודשים קודם לכן. יותר מזה, מדובר באחת מהבעיות שהניעו אותי להתחיל
לפעול. עם זאת, דווקא בעקבות הפעילות שלי ברשת גיליתי שקיים כלל בסיסי מאד במדעי
המדינה בנושא הנ"ל אליו לא הייתי מודע (ותודה לאדם שהפנה את תשומת לבי
אליו).
בשבועות האחרונים נראה שעם ישראל סוף סוף מקבל את הראיות שהובטחו לו בקשר לתחילת
האירועים שהובילו להסלמה הנוכחית, או שבעצם שום דבר לא השתנה ופשוט דואגים לעוות
שוב את החדשות בשביל שייראו כאילו הן מחדשות משהו, כפי שעשו החל מתחילת המבצע.
שני קטעים גרמו לי להתחיל לכתוב, האחד על בעיה כללית והשני ניתוח פרשני של אירוע ספציפי. מרגיש כאילו הם נכתבו ממש אתמול, והנה
הראשון מביניהם נכתב לפני שנה בדיוק. בתור בלוג שמטרתו לעורר ולחנך לביקורת כתבתי
סיכום קצר מזווית אישית על החוויה שעברתי.
ביקורת היא מילה מפחידה. בין אם אנחנו מפקדי בסיס בצבא, בכירים במשרד
ציבורי או עובדים בתחנת דלק, כולנו מחכים בדאגה ליום בו הביקורת תידפק על דלתנו ונצטרך
לתת דין וחשבון על מעשינו. אנחנו לא אוהבים את ההרגשה הלא נעימה של בחינתו בזכוכית
מגדלת במטרה למצוא נקודות כשל, ולכן הביקורת נתפסת בעינינו כדבר שלילי ממנו עדיף
להימנע.
עם זאת, אסור לשכוח את המטרה החשובה ביותר של ביקורת תקינה –
התייעלות. רובנו לא אוהבים להתייעל משום שהתייעלות גוררת הודאה בעובדה שאנחנו לא
מתנהלים בצורה נכונה ובנוסף גוררת בדרך כלל עבודה קשה והסתגלות למצב חדש.
שבועיים
וחצי עברו מאז תחילת האירוע ומבצע "שובו אחים" עדיין נמצא במרכז השיח
הציבורי. עם זאת, אחרי שבימיו הראשונים הוא שלט ללא עוררין ברשת, העניין בו החל לגווע ואיתו
החלה להיגמר הסבלנות הציבורית.
נראה
שדעיכת העניין הציבורי, וחוסר הערך המודיעיני שבהמשך הסתרת המידע מהציבור גרמו
לשב"כ לפרסם לפני שלושה ימים את שמות החשודים העיקריים בחטיפה. מדובר בפיסת המידע הראשונה שבאמת חידשה משהו, כאשר לפי הדיווחים בשב"כ מנסים להתחקות אחר עקבותיהם כבר מתחילת
המבצע משום שכשבאו לעצור אותם הם לא היו בנמצא.
ביום שישי התקבלה הידיעה המצערת ששלושה ילדים נעלמו כאשר
עשו את דרכם חזרה לביתם,ושהחשד הוא שהם נחטפו. מיותר לציין שכל מקרה כזה של היעלמות של שלושה ילדים
מקומם, ולא רק בישראל הוא יתפוס כותרות מרכזיות. כמו כן, אין ספק שקיים קונצנזוס
מלא (או הכי קרוב שאפשר להגיע לאחד כזה בישראל) באשר לרצון להחזירם בריאים ושלמים.
אין ספק גם, שבמדינה כמו ישראל כאשר נעלמים שלושה ילדים מעבר לקו הירוק הנחת היסוד
היא שמדובר בחטיפה.
עם זאת, יש הבדל בין הנחת עבודה לבין הסקת מסקנות. מהר
מאד החלו להאשים בכירים במערכת הפוליטית, ביניהםראש הממשלה,שר הביטחוןושר החוץ(שהוא
גם מס' 2 במפלגת השלטון), את חמאס כאחראי ישיר לחטיפה וקישרו בין הפעולה לאיחוד
בין חמאס לפת"ח.
דרך חשובה נוספת לשליטה באוכלוסיה שלא נזכרת בחיבורו של חומסקי נמצאת בשימוש עוד מימי האימפריה הרומית ומקורה באמרה הלטינית שנטבעה על ידי יוליוס קיסר "divide et impera" – הפרד ומשול.
"אמונה היא לקיחת הצעד הראשון אפילו אם אינך יכול לראות את כל גרם המדרגות" לאורך ההיסטוריה
אנשים רבים צעדו קילומטרים רבים בשביל להגן על אמונתם ונלחמו אינספור מלחמות שגבו
את חייהם של מיליוני בני אדם. מנהיגים דתיים גרמו לנו להאמין שאמונה בדברים
מסויימים היא שקרית ומהווה חילול הקודש. אנשים רבים שמטרתם היתה לחדש ולקדם את האנושות
הוצאו להורג כקורבן על מזבח האמונה.
נפתלי
בנט עובד בימים אלו על אישור חוק שיאסור חנינה לרוצחים קשים, המכונה גם חוק
המחבלים. רק אתמול התבשרנו על הנטישה הזועמת שלו לאחר שנתניהו דחה את אישור הצעת החוק בישיבת הממשלה. תומכיו
הנלהבים של בנט רוצים שנאמין שמדובר באדם אידיאליסט העומד מאחורי מה שהוא אומר
ומגבה את מילותיו במעשים.
עקבתי
אחרי בנט עוד מקמפיין הבחירות שלו, כאשר הוא הצליח למצב את עצמו כאח ואת
"הבית היהודי" כמפלגה לכולם. המהפכה שהוא עשה בה בהחלט ראויה לציון,
משום שממפלגת שוליים שרוב מצביעיה הגיעו מהציבור הדתי, הוא הפך אותה לאחת המפלגות
המרכזיות בפוליטיקה הישראלית, והוסיף לה מצביעים רבים מהציבור החילוני.
לפני שבועיים הקדשתי את הפרסום השבועי שלי לקידמה, והסכנות שיש בה כאשר היא מונעת מאינטרסים כלכליים בלבד. שלושה ימים לאחר מכן, הפיץ המדען הראשי הודעה המכריזה על צירוף של התאגיד הרב לאומי 'מונסנטו', המזוהה בעיקר עם הנדסה גנטית של זרעים, לתוכנית שיתוף הפעולה עם תאגידים רב לאומיים והצית מחאה אינטרנטית, אך זו עודנה בחיתוליה.
השיח בנושא בישראל כמעט ולא קיים, ותכננתי לעסוק בו כחלק משגרת הפרסומים בשביל לעורר אותו. אירועי השבועות האחרונים האיצו את התהליך וחג הקציר שבפתח הוא זמן מצוין לעסוק בו.
"הסתכל
חזרה על העבר, עם האימפריות המשתנות שלו שעלו ונפלו, ותוכל לחזות גם את
העתיד."
הקדמה
היסטוריה הוא המקצוע שנעשה לו העוול הגדול
ביותר בבית הספר לדעתי. צורת הלמידה והחומר הנלמד גורמים לתלמיד לפספס את המטרה
הגדולה ביותר שצריכה להיות לחקר ההיסטוריה, והיא למידה מאירועי העבר. מטרת החיבור
היא להראות את החשיבות של למידה מאירועי העבר ואפשרות השפעתם על ההווה והעתיד
באמצעות השוואה בין שתי אימפריות גדולות.
אני חובב גדול של היסטוריה, וכמו כל חובב
היסטוריה אני מכיר ומוקיר את האימפריה הגדולה ביותר שצמחה בהיסטוריה האנושית, והיא
האימפריה הרומית (שהחלה בתור רפובליקה, לקטנוניים שבכם). רומא צמחה מעיר מדינה
קטנה לכוח המשמעותי ביותר בעולם העתיק, כוח עליון שהשפיע על כל המהלכים שקרו במשך
מאות שנים. הרומאים עמדו מול כל אויב, כוחם הצבאי היה אדיר, אבל בסופו של דבר
למרבה האירוניה הכוח הגדול אליו הגיעו הוא שהציב בפניהם את אויביהם הגדול ביותר,
האדישות.