"הגלולה" בפייסבוק:

יום שלישי, 1 באפריל 2014

דוגמא לניתוח פרשני - התקיפה האמריקנית בסוריה



לאחר הזנחה של השלוחה של ה"גלולה" בבלוגר, החלטתי לגשר בין הפערים, ולכל פוסט חדש אצרף את תאריך הפרסום המקורי ולינק אליו. פוסט זה פורסם במקור ב4.2.14 בישראבלוג. 

"...נזכיר שלסורים יש מערך טילי קרקע-קרקע אדיר שמבחינת הטווח שלהם מכסים את כל שטחה של ישראל. כשירגיש שהוא עם הגב לקיר אנחנו יכולים לראות את הטילים האלה עולים לאוויר..."
לאחר ההסבר המפורט על נקודת המוצא המחשבתית שלי, רציתי להראות לכם דוגמא לגבי החלת העקרונות שלי על מצב עניינים מסוים ואולי זה יעזור לכל המבולבלים. כמו כן זה האירוע שהזכיר לי את החשיבות של העלאת המודעות והחזיר אותי לכתיבה.

ראשית, אני רוצה לתת קצת רקע למה שקרה בישראל באותם ימים. הימים הם ימי סוף הקיץ, הציבור הישראלי מסיים את החופש הגודל, תקופת החופשות המשפחתיות העיקרית ובסופה תקופת ההוצאות של לפני בית הספר. המחאה החברתית של לפני שנתיים התרחשה גם היא בחודש אוגוסט, משום שזוהי התקופה בה הציבור הישראלי מרים את ראשו ומחפש דרכים לשפר את מצבו, ובמקרה אותה תקופה ידועה גם כתקופת נבואות הזעם שלא התרחשו. אין לי ספק שנבואת זעם זו אינה יוזמה של הפוליטיקה הישראלית, סתם נגררנו, אבל יכולנו שלא, ואני בטוח שהפוליטיקאים שלנו ידעו את זה טוב מאד, אבל הם הרשו לפניקה להתפשט, וכשיש פניקה אינסטינקט ההישרדות נכנס לפעולה. באותם ימים לא שמעתי אפילו פרשנות אחת שמסייגת את זליגת התקיפה, דבר שהיה נראה לי ברור כל כך, וכך הציבור הישראלי המורגל לבעיות ביטחוניות נכנס לפעולה מיידית.
כששמעתי על הבהלה לערכות המגן לבי נצבט שהציבור שוב מולך שולל. כששמעתי שאנשים התחילו ללכת מכות באותם תורים כבר התחלתי להתעצבן ולפרסם תגובות לכתבות הדמגוגיה. בסופו של דבר החלטתי לכתוב את הפרשנות שלי למצב, והוספתי תאריך בכוונה בשביל שבפעם הבאה שדברים כאלה יקרו אני אוכל להגיד "אתם רואים איך ניתחתי את הדברים בפעם הקודמת? אתם רואים מה קרה בסוף? יופי."
שימו לב לאירועים הביטחוניים הגדולים בישראל בשנים האחרונות, נבדיל בין שני סוגים: אלו שקרו (לבנון השניה ו"עופרת יצוקה") ואלו שלא קרו ("עמוד ענן", התקיפה בסוריה, תקיפה באיראן וכו'). מהו ההבדל העיקרי בין שני הסוגים? ההבדל הוא שכשבאמת התכוונו להיכנס ללחימה לא הצהירו על כך במשך שבועות. הסיבה היא פשוטה, אם אתה באמת רוצה להילחם אתה לא תדבר על זה ארוכות, אתה תרצה להפתיע את האויב, הדברים ייעשו תחת מעטה סודיות שיורם רק עם הכניסה ללחימה. לכן את כל ההצהרות הלוחמניות השונות יש לקחת בעירבון מוגבל מאד. מטרותיהן הן בדרך כלל אחרות לגמרי.

בכוונה נתתי את ההקדמה לפני הסקירה עצמה, כי בסקירה לא נגעתי כלל. לא ערכתי בה כל שינוי והיא ישבה והעלתה אבק בכונן המחשב שלי מאז אותה תקופה (למרות שהיא נשלחה למספר אנשים קרובים). היא אמנם אינה מדויקת במאה אחוז אבל היא קרובה מספיק למציאות בשביל שהיא לא תבייש את צורת הניתוח ואת העקרונות עליהם היא מבוססת.
28.8.13 – סקירת מצב טרום המתקפה האמריקאית בסוריה
הקיץ הוא תמיד זמן טוב לנבואות זעם. מה יותר טוב מפחד בשביל לשלוט בהמון ולגרום לו לזכור למה הוא צריך אותך? למה דווקא בקיץ? כי זאת "עונת המותרות" בישראל בה יוצאים לחופשה, מבלים יותר ומוציאים יותר כסף, וכך מתחילים להיזכר ולדרוש.
לכן אנחנו רואים כל קיץ תחזיות להשמדה קרובה של מדינת ישראל בידי גורמים שונים, תחזיות שאף פעם לא מתממשות, ולמרות זאת, ההמון ממשיך לבלוע אותן ולבקש עוד, בין אם זה מלחמת אחים טרם ההתנתקות, מלחמות בלבנון, הקמת מדינה פלסטינית, תקיפה באיראן והפנינה החדשה: תקיפה אמריקאית בסוריה שתוביל לתקיפה סורית בישראל.
כולם יוצאים נשכרים: הפוליטיקאים יכולים לצאת בהצהרות דרמטיות שמקנות להם נקודות זכות ממי שאינו יכול לראות מעבר למסכת השקרים, הצבא שוב חוזר למרכז ההוויה ואולי יפנו לו תקציבים בהולים על מנת לטפל ב"בעיה" הקרובה, בעלי ההון שוב מצליחים להפנות את תשומת ליבו של האדם הקטן ממצבו העגום והעיתונים מסקרים את האירוע מכל כיוון אפשרי, ומעלים את המכירות שלהם ואת הכניסות לאתרי האינטרנט שלהם. כולם יוצאים נשכרים, חוץ מהאדם הקטן, זה שממשיך ליפול ממש בקלות, אפילו בעידן המידע שלנו ובחברה הישראלית הסקפטית מטבעה.
הפוליטיקאים והתקשורת מנסים להפיק את המיטב מהמצב העומד בפניהם ולהפחיד את הציבור כמה שיותר, רק שישכחו מהגזירות הכלכליות. למה אין מסרים מרגיעים? למה אף בכיר לא מעריך כי הסיכוי לתקיפה נמוך מאד? כי אין מצב נוח מזה, ישראל לא עומדת בסיכון ממשי, אבל ישנה הזדמנות נוספת להפיץ בהלה בקרבנו, וזה אפילו בלי שאנחנו נצטרך לשקר.
אגע בכמה גורמים ואנסה להסביר מדוע אין שום סיכוי שהתקיפה האמריקאית תשפיע על ישראל ומדוע הפניקה המוחלטת ששוררת במדינה בימים אלו מגוחכת לגמרי, יש לציין שהדברים נכתבו ללא כל מידע קונקרטי והינם בגדר הערכה בלבד:
1.      המתקפה הכימית – אני לא סבור כי המתקפה הכימית לכאורה שהתרחשה בסוריה הינה מעשה פסיכוטי של מנהיג כזה או אחר. ההסבר לכך הוא פשוט, אסד ניסה להימנע משימוש בנשק זה מכיוון שהוא ידע שישנה סבירות גבוהה ששימוש שכזה יגרור התערבות מערבית, מצד שני, המורדים ניסו לגרור אותו לשימוש בנשק זה מכיוון שהם צמאים להתערבות מערבית שתטה את כף המאזניים. לכן לדעתי ישנן מספר אפשרויות לסיבת התקיפה (לפי סדר סבירות):
המתקפה היתה מוצא אחרון בזמן קריטי מאד בלחימה – יש לציין שאני כותב מילים אלו ללא כל מידע קונקרטי, ואין לי מידע על מהלך הלחימה או תהליכי קבלת ההחלטות בסוריה. במידה ואזור קריטי היה על סף קריסה, או לחילופין, תמונת הלחימה הכללית החלה לזוז לכיוון המורדים, ייתכן כי המנהיגים הסוריים הבינו כי יש לנקוט צעדים דרסטיים על מנת לאזן את התמונה בשנית. ההתערבות המערבית כאן לא תפחיד אותם מכיוון שהאיום המיידי העומד בפניהם גדול יותר.
בלבול או אי ציות לפקודות – ייתכן כי חלה טעות בהורדת הפקודות, או שמפקד נלהב מדי המרה את פי הבכירים.
הגזמה וסילוף העובדות – מי כמונו יודע כמה חשוב תהליך ההסברה וכמה "לוחם החירות" המסכן תמיד יצטלם יותר טוב מהחייל החזק והאגרסיבי. בין אם היתה מתקפה ובין אם לא, אני בטוח שהאמת שונה מאד ממה שמדווח בכלי התקשורת וגרסאות סותרות רבות מסתובבות ברחבי הרשת בהתאם לאינטרסים של הגורם המפרסם.
מכאן יש להבין שבראש המדינה הסורית עומדים אנשים שפויים שרק רוצים לשמור על עמדת הכוח שלהם. הם מבינים שבמידה והם יפסידו סביר מאד להניח שכל מי שהם מכירים ייטבח לכן הם עושים כל שביכולתם על מנת להבטיח את ניצחונם. אנשים כאלה לא מעוניינים להתגרות במערב יותר מדי ולא מעוניינים להכניס את ישראל כגורם נוסף בלחימה.

2.      האמריקאים והמערב – הכוח העליון בעולמנו נמצא בדעיכה מתמדת. אין ספק שארצות הברית היא עדיין המעצמה החזקה בעולם, אבל תהליך של כ20 שנה גורם לה לאבד מכוחה ועקב כך גם מביטחונה העצמי. בתקופה זו הדבר העומד לנגד עיניהם של המנהיגים האמריקאים הוא שמירה על כוחה של האימפריה עליה הם אמונים. אף אחד מהם לא ירצה להיזכר בדפי ההיסטוריה כזה שבכהונתו ארצות הברית ירדה מכוחה כמעצמת על והפכה ל"עוד מדינה חזקה מן המניין" (כדוגמת בריטניה, צרפת או מקרים גרועים יותר כמו ספרד ויוון שבעבר היו אימפריות והיום מצבן רע מאד). לא ארחיב יותר מדי על הסממנים (כרסום כלכלי, פילוג אתני מתגבר, מדיניות חוץ, אדישות גוברת של האזרחים למצב) אבל הם בהחלט שם ואני בטוח שבעלי הכוח יודעים את זה. במצב שכזה יש להניח שהאמריקאים יהיו רגישים מאד למעמדם, לכן כאשר הם מציבים קווים אדומים למנהיג מסויים והוא עובר אותם, הם יהיו חייבים להגיב.
       אסור לטעות, האמריקאים לא מעוניינים להתערב בלחימה בסוריה יותר משאסד מעוניין בהתערבותם, לדעתי האמריקאים הבינו שאסד יותר טוב למערב מאשר מי שיבוא במקומו, ואין להם איזשהם אינטרסים בסוריה, מאזן הכוחות במזרח התיכון מול הגוש המזרחי נוטה בצורה ברורה לטובתם, אם ישנה דרך להימנע ממתקפה ולשמור על כבודם אני בטוח שזו הדרך אותה הם ייקחו.  
אבל ברגע שהקווים הכל כך ברורים נרמסו האמריקאים חייבים לשמור על כבודם ולהגיב בצורה כלשהי, כמו הורים שמחנכים ילד קטן. אם ההורה מציב קו אדום והילד עובר אותו הילד צריך להיענש. מהו העונש? זאת הנקודה הבאה בה נדון.
3.      התקיפה – דיבורים והצהרות רבות קודמים לתקיפה. האמריקאים חייבים לגרום לעולם להבין שהם בעלי הכוח, הקווים שהם שירטטו נחצו אז הם יקימו קואליציה ויתקפו. הסורים מאיימים בתגובה, איומי סרק שכן אין להם שום אינטרס לעצבן את האמריקאים ואת ישראל ולגרום נזק רב יותר, וישראל מגיבה לאיום בצורה לגיטימית. הצהרות דרמטיות המציגות תמונה נפיצה מאד לכאורה, אבל בואו נציג את הדברים כפי שהם:
כפי שציינתי האמריקאים לא רוצים להחליש את אסד יותר מדי, הם לא רוצים להטות את הכף לטובת המורדים הנוגדים את האינטרסים המערביים, לכן יש להעריך כי היקף התקיפה (במידה וזו תהיה) יהיה קטן ולא משמעותי, לא אתפלא אם המודיעין הסורי יצליח "לגלות" מבעוד מועד את השעה המדויקת ולהיערך למתקפה בצורה טובה יותר.
הסורים לא מעוניינים להרחיב את הלחימה, הצבא שלהם נמצא בקצה גבול היכולת שלו. לחימה בחזית נוספת תגרום לקריסת המשטר הנוכחי. לכן אם הם יותקפו אם יציגו את המתקפה כמינורית ולא מוצלחת, ילקקו את הפצעים וימשיכו הלאה.
לישראל אין שום סיבה להיכנס לבוץ הסורי (שיוביל גם לבוץ הלבנוני) ולכן היא תנקוט במדיניות הגנתית זהירה מאד. המצב אכן נפיץ, אבל אני בטוח שבדרגים הצבאיים הבכירים מודעים למצב ובזמן שהכוננות אכן תעלה והצבא אכן יתכונן לתגובה אפשרית, זו לא תבוא והמצב יישאר יציב.
המסקנה העולה היא שזליגת הלחימה בעקבות התקיפה פשוט אינה הגיונית, תקיפה מקיפה של הסורים נוגדת את האינטרסים האמריקאים, זליגת הלחימה לישראל נוגדת את האינטרסים הישראלים והסוריים.
אני יכול להגיד בלב שלם, שלא הלכתי היום לחדש את ערכת המגן שלי. לא יכול להגיד שלא חשבתי על האפשרות של זליגת הלחימה בצורה היפותטית, אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שההתעסקות בנושא זה הינה בזבוז זמן. אמליץ לכולכם לנסות להבין את האינטרסים העומדים מאחורי הדברים לפני הכניסה לפניקה, ובפעם הבאה שעולים פרסומים שכאלו נוכל לחשוף ביחד את אלו הצועקים "זאב" ולמלמל בכעס את המוסיקה המפורסמת שעולה לי לראש בכל פעם שאני קורא דיווחים מסוג זה.
לסיכום
הניתוח שעשיתי באותה תקופה מנסה לעמוד על האינטרסים שנמצאים מתחת לפני השטח. האמריקאים מציגים את עצמם ככוח החופש והשלום העולמי שמנסה לרסן את הרוע הסורי האדיר, כשבפועל הם פועלים מאינטרס של שמירת הכוח שלהם לאחר שהסורים חצו קו אדום, אבל הם ממש לא רצו את התקיפה הזאת, ואכן ניצלו את ההזדמנות הראשונה שקיבלו לחזור בהם (מה שהוציא אותם חלשים עוד יותר). המסקנה היחידה שניתן להגיע אליה במערך האינטרסים שעמד מאחורי כלל הפעולות היא שאם היה סיכוי כלשהו להשפעה של תקיפה אמריקנית על ישראל הוא היה נמוך כל כך שהשלטונות והתקשורת היו צריכים לסייג את הדברים בצורה מיידית, ולא לתת לפאניקה להתפשט.
פורסם על ידי ב-
תוויות: , , ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)