יום שבת, 18 בינואר 2014
נקודת המוצא
"כסף, לא מוסר, הוא הדבר המניע
מדינות מתורבתות."
הקדמה
לפני שניכנס לנושאים שמצאתי לנכון לדבר
עליהם חשוב שתבינו את נקודת המוצא המחשבתית שלי. יש לציין שרוב התיאוריות הן שלי
בלבד, וקשורות לדברים שספגתי במהלך החיים, לפני הכתיבה לא ערכתי מחקר אקדמי מעמיק בנושא
והצגת התשובות הפשוטות יחסית בנושאים לא פשוטים בכלל לא עושה עמם צדק, אך היא תשיג
את המטרה של ההבנה המשותפת שאני רוצה שנגיע אליה לפני שניכנס יותר לעומק.
שאלות רבות נשאלו לגבי טבע האדם, שאלות
אלו נשאלו על ידי גדולי החכמים והן עדיין מעסיקות פילוסופים רבים בימינו. לא ארחיב
בפרטי הדיון (שהוא מעניין בפני עצמו) אלא אציג שאלה אחת מתוכו, האם טבע האדם טוב
או רע? זוהי שאלה רחבה, שתביא אותי לשאלה נוספת, מהם אותם מושגים רחבים של טוב
ורע?
על טבע האדם
בשביל להתחקות אחר טבע האדם נדרשת ההבנה
שהאדם הוא חיה, וככזה יש לו אינסטינקטים, מטרת האינסטינקטים הללו היא לעזור לאדם
לשרוד בטבע, וסביר שאלו אכן הצילו את אבותינו פעמים רבות. עם זאת האדם אינו חיה
רגילה, הוא החיה התבונית ביותר וככזאת הוא פיתח מערכות חברתיות מסועפות שהתנגשו
פעמים רבות עם האינסטינקטים הטבעיים שלו. אפשר כדוגמה לקחת את תהליך הרבייה הטבעי:
בשביל לבחור את המועמד הראוי ביותר להרבעה, נערכות תחרויות אלימות בשביל לקבוע
מיהו החזק ביותר והמפסידים מושפלים לכל הפחות ומתים לכל היותר, כאשר הצד השני, זה
של הנקבה, אין שום זכות בחירה בעניין והאקט נכפה עליה בסופו של דבר. האדם הטוב הוא
זה שמדכא את האינסטינקטים שלו, ודוחה את הרצונות שלו לטובת הכלל והחברה. הוא זה
שהתאים את עצמו בצורה הטובה ביותר לסביבתו החדשה ופועל לשיפורה. עם זאת, במקור
האדם הוא עדיין חיה, וסביר להניח שמנותק מחברה אנושית כלשהי הוא יגדל בהתאם לחברה
החייתית בה הוא יגדל או יחזור למקורות האינסטינקטיביים שלו, ואז כביכול יהיה אדם
רע ביחס לחברה האנושית, משום שאלו האינסטינקטים
אותם החברה מנסה לדכא בשביל לאפשר לכמה שיותר אנשים לחיות יחדיו בהרמוניה. מכאן
שלדעתי הטוב הוא מה שיאפשר לכמה שיותר אנשים לחיות יחדיו בהרמוניה (כלומר בשלום,
ביטחון, שפע כלכלי לכמה שיותר אנשים וכו') והרע הוא מה כל מה שיפחית את ההרמוניה. "אל
תתנהג כמו חיה..." או "מה אתה חיה??" הם ביטויים שהוטבעו בלשון
בהקשר הרע של היכנעות לרצונות הבסיסיים שלנו. מכאן יוצא שטבע האדם הוא רע, ולבדו האדם
יחזור לאינסטינקטים החייתיים שלו, אך הוא לומד מהחברה מהו הטוב, וכיצד להשיג אותו
בצורה הטובה ביותר.
שימור ורווח עצמי
עם זאת, את האינסטינקט החזק ביותר אף חברה
לא הצליחה לדכא לגמרי, וכנראה שהדבר הוא בלתי אפשרי או אולי בלתי רצוי, והוא
אינסטינקט ההישרדות והשימור העצמי. אינסטינקט ההישרדות מוכר בהחלט גם בטבע ועליו
נטבע הביטוי "אל תדחק חיה פצועה לפינה" לדוגמא, והוא בהחלט תקף גם לגבי
בני אדם. ניתן לראות שבאזורים בהם הציוויליזציה נחלשת (אזורי לחימה, אסונות טבע
וכו') אנשים מבצעים פעולות קיצוניות שבמקרים אחרים לא יבצעו וזאת בשביל לשמור על
חייהם ללא התחשבות באחיהם שמנגד. אינסטינקט נוסף שקיים בנו הוא אינסטינקט השימור
העצמי, אינסטינקט זה הופך אותנו ליצור אנוכי, החי לקידום האושר האישי שלו בכל עת.
בכל החלטה שאדם מקבל, בין אם הטריוויאלית ביותר או הקשה ביותר אדם שוקל את הפלוסים
והמינוסים שגלומים בה ובוחר את האפשרות שלדעתו תוציא אותו במצב הטוב ביותר. פעולת
עיבוד זו נעשית לעיתים בצורה מודעת בזמן התלבטות אך לפעמים היא נעשית בצורה כל כך
אוטומטית ומהירה שאנחנו כלל לא נשים לב אליה. זה לא אומר שכולנו אנוכיים וכך לא
נעזור אחד לשני לעולם, אבל זה אומר שרובנו לא יעזרו לזולת אם הדבר פוגע בהם בצורה
משמעותית ביותר. כך מאחורי כל החלטה של אדם, יש לנסות להבין מה האינטרסים שמניעים
אותו. אתן דוגמא אישית להמחשה: יום אחד כאשר ישבתי בתחנת הרכבת פנתה אליי אישה
וביקשה שאני אשמור על הדברים שלה כדי שתוכל ללכת לעשן בסוף הרציף. לשם השמירה היא
ביקשה שאעבור מהמקום בו ישבתי למקום בו היא ישבה והייתי באמצע כתיבה במחשב הנייד.
הראש שלי ביצע את החישוב בצורה אוטומטית: מצד אחד, אני באמצע משהו, ובאמת שלא בא
לי לקום ולעבור עם המחשב למקום בו היא יושבת. בנוסף, היא לא ביקשה ממני בצורה
המנומסת ביותר בלשון המעטה. מצד שני, היה לי עוד מספיק זמן עד הרכבת, ועם כל הכבוד
לתירוצים שלי מנגד, אני כן מאמין בעזרה במידת האפשר. עד כאן הכל תקין. "5
דקות אני חוזרת" היא אמרה, ונעלמה לסוף הרציף. בינתיים הזמן עובר והאישה לא
חוזרת, ומתקרב זמן הרכבת שלי. בנקודה זו הראש שלי עשה חישוב נוסף: מצד אחד, היא
אמרה שהיא תחזור תוך 5 דקות והיא לא חוזרת, יש לי רכבת פעם בשעה ואני ממש לא
מעוניין לפספס אותה בשביל אישה שהלכה לעשן, ומצד שני, זה ממש לא בסדר להפר את
ההבטחה לשמור לה על הדברים ולהשאיר לה את הדברים ללא השגחה. ההחלטה שלי היתה שאם
הרכבת מגיעה לפני שהיא חוזרת אני אעלה עליה, החלטה שהפכה לא רלוונטית כשהיא חזרה
כדקה לאחר מכן (ואין לי מושג איך הייתי פועל באמת). עם זאת, הדוגמא הזאת ממחישה את
העובדה שהייתי מוכן לעזור כאשר הדבר הסתדר לי במאזן האינטרסים, אבל ברגע שאותה עזרה
פגעה בי יותר מדי מיהרתי להתנער ממנה. אולי אני בנאדם לא מוסרי ויכול להיות שהמשקל
של הפרת ההבטחה והשארת הדברים היה צריך להיות גדול יותר בעיני, אבל זה ההבדל בין
אדם לאדם, המשקל שהוא נותן לכל גורם במאזן, ומשקל זה נובע מהחינוך שהוא קיבל,
מהסביבה בה הוא חי ומפרמטרים רבים נוספים.
אינטרסים והחלטות
שני כללים עיקריים להבנת האינטרסים
המשפיעים על החלטות:
1.
קרבה
- ככל שהאדם אליו מתייחסת ההחלטה קרוב יותר לאדם המחליט, המאזן מסתבך ונכנסים
גורמים נוספים למשוואה. כך למראית עין ייתכן והאדם המחליט יסכים
"להיפגע" מההחלטה, אך המאזן עדיין יהיה החיובי ביותר מבחינתו כי יש ערך
גדול לעזרה לאותו אדם קרוב וככל שהערך גדול יותר כך ניתן להחשיב את האדם כחבר או
בן משפחה טוב. ככל שהקרבה יותר גדולה וההחלטה יותר פרטית היא תהיה "חמה"
יותר, כלומר יותר רגשות יעורבו במכלולי האינטרסים, והיא תהיה פחות רציונאלית.
2.
היקף
– ככל שההחלטה משפיעה על יותר אנשים כך היא תהיה פחות פרטית, וככל שההחלטה פחות
פרטית כך היא צריכה להיות יותר הגיונית ו"קרה". החלטות של ארגונים
גדולים סביר שיהיו מושפעות כמה שפחות מרגשות, אלו הן החלטות מושכלות שמתקבלות לאחר
שיקול זהיר של כלל הגורמים, הן יתרכזו בחישובי נזק מול תועלת בצורה הקרה, בהקשרים
של כסף וכתוצאה ממנו כוח. כך במידה והתועלת תהיה גדולה, העובדה שייתכן ומישהו
ייפגע כתוצאה מההחלטה לעיתים לא תשפיע (תלוי במידת התועלת כמובן). כשאני מדבר על
ארגונים גדולים אני מדבר כמובן גם על מדינות. החלטות מדיניות הן בדרך כלל ההחלטות
הרציונאליות והקרות ביותר.
מכאן ניתן להסיק שאין "ידידות"
בין מדינות, אין חברות אמיתית או רגשות כלשהן של אהבה או סימפטיה בין מדינות.
מדינות יהיו לכל היותר בעלות ברית, כלומר ה"חברות" ביניהן תימשך כל עוד
הברית מועילה לשני הצדדים.
כמו כן, חברת התרופות תרצה בטובת הכלל כל
עוד הדבר מועיל לה, משום שהיא גוף שצריך להראות בסופו של דבר רווח תמידי וגדול ככל
האפשר, וזאת המטרה העיקרית שלו, אם הוא יסיים בהפסד את הרבעון אבל יציג תועלת
גדולה מאד לכלל זה לא יעניין את רוב המשקיעים ובעלי המניות.
ניתן גם להסיק שמנהיגים מנסים להחליט
בצורה הקרה ביותר, לשקול את הנזק מול התועלת בהתאם לאינטרסים העומדים מאחורי
ההחלטה.
מאחורי החלטות פוליטיות ישנם אינטרסים
שאני מסווג כטובים (פנימיים, הקשורים לעניין, אלה שסיכוי גדול יותר שיתרמו לחיים
בהרמוניה), לדוגמא, הרצון לשפר את העולם, או את האזור בו אתה חי באמצעות
אידיאולוגיה שאתה מאמין בה. ישנה מחלוקת לגבי מהי האידיאולוגיה הנכונה, וכמובן
שייתכן שפעולה שנעשתה מכוונות טובות של שיפור העולם בסופו של דבר לא תתרום לכך או
תהפוך את המצב לגרוע יותר, אבל מבחינה פוליטית זה עדיף כי האנשים אותם הפוליטיקאי
מייצג בחרו בדרך הפעולה שלו בצורה דמוקרטית. מנגד, רוב הפוליטיקאים לא פועלים
ממניעים אידיאולוגיים, או שהאידיאולוגיה שלהם מקבלת משקל משני בהחלטותיהם.
בהתאם לאינסטינקט השימור העצמי, האינטרסים
שלהם נוגעים בעיקר לטובתם האישית, במושגים של נקודות פוליטיות, מוניטין, כסף,
וחתירה לכוח (אינטרסים זרים, שאינם קשורים לעניין). ככל שהדבר נוגע למנהיגי מדינות,
רוב ההחלטות מתמקדות בשימור הכוח המנהיגותי שלהם לצד שימור הכוח הכללי של המדינה.
הביטוי לכך נובע בחוסר אמון הציבור למצע המפלגה, בעובדה שמפלגת השלטון תמיד נוטה
למרכז, בעובדה שגם הימין עשה שלום (ואפילו עשה אותו ראשון ב1979) וגם השמאל יצא
למלחמה (כל המלחמות מקום המדינה ועד יום כיפור כולל). יש לציין שגם אנשים שמטרתם
היא קידום האידיאולוגיה שלהם יאלצו לסטות ממנה לעיתים כחלק מהמשחק, לבצע וויתורים
כואבים למען מטרה גדולה יותר.
יהיו האינטרסים אשר יהיו, הרצון הוא שההחלטה
ברוב המקרים תהיה מנותקת רגשות. גם אם ייפגעו אנשים כתוצאה ממנה, אפילו פגיעות
שנראות לנו כקיצוניות, מנהיגים צריכים לעיתים לקבל החלטות קשות ולבחור בין
אפשרויות רעות. אנחנו לא רוצים שלמנהיג יהיה ניגוד אינטרסים בבואו להחליט, כלומר
אנחנו רוצים שההחלטה תהיה אובייקטיבית לחלוטין ומנותקת רגשות אישיים. עם זאת, חשוב
לציין שרוב ההחלטות מערבות מינון מסוים של רגשות, משום שהמנהיג לא בהכרח מחליט את
הדבר הטוב ביותר לגוף שאותו הוא מנהיג, ברוב המקרים הוא יבחר באפשרות הטובה ביותר
בשבילו תוך התייחסות לסף הסיבולת של הציבור, כלומר הכרת הגבול בו הציבור יפנה לו
עורף.
לסיכום
המסקנה שאני מבקש להגיע אליה היא, שאנשים
וגופים המורכבים מאנשים הם מערכות דינמיות של אינטרסים. בגופים אלה אין שחור ולבן,
כל גוף יקבל החלטות בהתאם לעצמו והתועלת שתצמח לכלל מההחלטה תישקל לעיתים אך הגורם
העיקרי הוא בסופו של דבר התועלת שתצמח לגוף עצמו. גם האלטרואיסטים הגדולים ביותר
עשו את מה שהם עשו כי מאזן הטוב שלדעתם הם גרמו שווה את הסבל שהם עברו או את כל ההפסדים
והרעות שיבואו עליהם בעקבות המעשים שלהם.
בנימה אישית, האינטרס שלי להפצת מחשבותיי
הוא קודם כל להעלות אותן על הכתב, הדבר חשף בפני את החורים שבהן וגרם לי להעמיק
בהן כך שהדבר תורם לי גם אם אף אחד לא יקרא אותן, ובמידה ומישהו כן יבחר לקרוא את
החומר דיון בנקודות וביקורת עליהן יעזרו לי לחדד אותן, ולבסוף אני מייחס חשיבות
גדולה להעלאת המודעות לצורת החשיבה שלי, ולבעיות הרבות שקיימות ואפשר לפתור בעזרתה.
זוהי נקודת המוצא המחשבתית שלי, חשוב
להבין אותה בשביל לקרוא את שאר הנושאים ואני מאמין שאתייחס אליה רבות במהלך הכתיבה
שלי.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה