יום שני, 27 בינואר 2014
המוסר ונקודת התורפה שלו
"הבסיס האמיתי
למוסריות הוא תועלת, כלומר, התאמת המעשים שלנו לקידום הרווחה הכללית והאושר, המאמץ
לחיות את חיינו כך שנשרת ונברך את האנושות."
הקדמה
המסקנה שהאדם הוא יצור אנוכי שיפעל קודם
כל לתועלתו האישית מעלה שאלות לגבי המערכות הנוכחיות הפועלות בעולמנו בכל התחומים.
האם מערכות אלו צריכות לעודד את האנוכיות או לדכאה?
אני לא פילוסוף במקצועי אבל הפילוסופיה
מעניינת אותי מאד. אחד התחומים הפילוסופיים אליו התוודעתי הוא הפילוסופיה של
המוסר. מדובר בתורות מוסר שונות שמטרתן להראות מהי הדרך הנכונה להבין מה ראוי ומה
לא ראוי בחברה שלנו. כל התורות חכמות מאד ולכל אחת היתרונות והחסרונות שלה, כולן
מהוות גדר כללית להמון תתי תאוריות המנסות להגדיר בצורה מדויקת יותר מהו הגבול
המוסרי של הראוי לכל אחד מאתנו. הויכוח בין התאוריות וצאצאיהן מתמיד והוא לא מוקד
העניין בדיון אותו אני מנסה לעורר. העניין הוא שככל שהבנתי את התאוריות השונות
ראיתי שמשהו מהותי מאד חסר בהן. התאוריות מניחות שהאדם יעשה את מה שהן מגדירות
כראוי, כי זה הדבר הנכון לעשות או שזה הדבר שיתרום לטובת הכלל, כי זה מה שהוא צריך
לעשות.
הדבר מתנגש עם ההנחה שלי, האומרת שהאדם
יעשה קודם כל מה שמועיל לו. אמנם במכלול השיקולים ייתכן שמוסריות הפעולה תילקח
בחשבון (בדרגות שונות אצל אנשים שונים) אך זוהי אינה המטרה העיקרית. מה שהיה חסר
לי בכל התיאוריות הוא שנכונות ככל שיהיו הן לא נותנות לאנשים בעולמנו סיבה אמיתית
להשתמש בהן, ואכן הגענו למסקנה שרובם המוחלט של האנשים וכנראה שאני ביניהם הם
אנשים לא מוסריים (שוב כמובן בדרגות שונות) לפי תורות המוסר. הדבר לא נזקף לחובתם
של אותם אנשים. לדעתי, הדבר נזקף לחובתן של תורות המוסר.
אני מניח שבניית תורת מוסר היא מלאכה
ארוכה הכוללת דיונים מחשבתיים עמוקים וחכמים. אני בהחלט יכול לראות את המחשבה
מאחורי כל תורה, אך נראה לי שמיקוד המחשבה היה צריך להיעשות בנקודה אחרת. אמנם
בניית הגבול המוסרי היא חשובה, אך לדעתי חשוב יותר לגרום לאנשים להחיל את הגבול
המוסרי שלהם בצורה חזקה יותר על החלטותיהם, להקשיח את הגבול הזה, וכאשר לא ניתן
לעשות זאת, לגרום למערכות השונות המתפקדות בעולמנו לעודד את המוסריות ולא להחליש
אותה מול אינטרס האנוכיות של האדם.
ביטוי מוסרי
מכיוון שהאדם הוא אנוכי מטבעו, אין צורך
לעודד אנוכיות זו, ולמען החברה האנושית יש לנסות למצוא דרכים שיעודדו את האדם
לפעול למען הכלל, מערכות חכמות שייצרו מצב שבפעולה למען הכלל האדם יתרום גם לעצמו.
ישנן מערכות שמטרתן לנסות להחיל ערכי מוסר
מסוימים על חיי האדם, כאשר הפופולרית ביותר היא מערכות החוקים הרשמיות שקיימת בכל
מדינה. עם זאת, מערכות אלו באות למנוע רוע קיצוני, ולא כל רוע, והן לא מחייבות גרימת
טוב. אין חוקים המחייבים אדם לבצע פעולות שיגרמו לטוב אלא אם כן אם לא יבצע אותן
יגרום לרוע (לדוגמא החוק מחייב עזרה לפצוע, בשביל למנוע את החמרת מצבו). כמו כן,
חוקים הם מחייבים, אם לא תבצע חוק מסויים תיענש, וכך אמנם קיימת האופציה להפר את
החוק אך הדבר יהיה לרעתו של האדם.
מערכת נוספת היא מערכת חיצונית המצויה
בדת, ורובנו חונכנו עליה. התפיסה בנצרות שהתפשטה בצורה מסוימת לרוב הדתות היא
שלאחר מותו של אדם מקומו בעולם הבא ייקבע לפי מידת מוסריותם של מעשיו בחייו על ידי
גורם אלוהי מסוים. מערכת זו יכולה להוכיח את עצמה, כל עוד כל האנשים בעולם הם
אנשים דתיים המאמינים אמונה שלמה בעולם הבא ומכירים בעדיפות החיים הבאים על פני החיים
הנוכחיים. מערכת זו כשלה מכמה סיבות: ראשית, גם כאשר העולם היה דתי יותר, הפרשנות
האישית של כל בעל סמכות לחוקי הדת גרמה להטעיה ועשיית מעשים שכיום אנחנו יכולים
לראות בהם מעשים לא מוסריים בשם הדת ובחברות דתיות ההשפעה של הפרשנות הדתית עדיין
גדולה מאד ומושפעת לעיתים מאינטרסים זרים. שנית, העולם הבא היה רחוק מדי בעיני
אנשים רבים, והרווח מהחלטתם היה מיידי, כך שגם אנשים דתיים שידעו שמעשיהם אסורים
החליטו לבצעם ולא היה בידי המערכת המרתיעה של הדת לעצור בעדם. שלישית, ככל שכוחה
של הדת ירד כך ירד כוחה של מערכת זו, תהליך החילון שעבר על העולם המערבי הביא למצב
בו במסגרת החוק אין מה שירתיע את האדם מלהיות רע או אנוכי, ואין מה שיעודד אותו
להיות טוב.
קשירת אינטרסים
המערכות שעליהן אני מדבר הן מערכות שיגרמו
לטוב להשתלם לאדם, להבדיל מהמצב הקיים, בו במקרים רבים מה שישתלם לאדם הוא לא לבצע
רוע קיצוני, אך גם ביצוע הטוב ידרוש השקעת משאבים נוספים שהשקעתם במקרים רבים
ובמערכות הנוכחיות לא תשתלם. אני לא חושב שיש לחייב את האדם לפעול למען הטוב, אבל
אני כן חושב שיש להביא למצב שביצוע הטוב ישתלם יותר מהיום, או לא יגרום להרעת מצבו
המעשי של האדם.
כאשר אני יוצא מנקודת הנחה שאדם פועל למען
עצמו, אין לי ספק שכאשר הדבר יועיל להם, אנשים יתרמו לטובת הכלל. אני חושב
שהמערכות הנוכחיות לא מעודדות מספיק חשיבה על טובת הכלל, וכך יש לנסות להחיל על כל
מערכת את עקרון "קשירת האינטרסים" – קשירת האינטרס הציבורי הכללי עם
האינטרס האישי הפרטי. התוצאה הרצויה היא שבעת פעילות למען עצמו, יוכל הפרט גם
לעזור לכלל, ולעיתים אף לא להיות מודע לכך. כך עובדת לדוגמא שיטת המחזור הנוכחית
(מבלי להתייחס להשתלטות של גורמי פשע עליה), הנותנת רווח חומרי לממחזרים. שיטה זו
הוכיחה את עצמה כאשר היא הגדילה את היקף המחזור בישראל פי כמה, וקשרה בין אינטרסים
סביבתיים כלליים לאינטרסים כלכליים פרטיים. דוגמא נוספת, לעידוד ניקיון בשמורות
טבע, יכולה להיות שכל אדם המביא שקית זבל מלאה בסוף המסלול, יקבל הטבה מסוימת, וגם
אם ההטבה לא תהיה משמעותית היא יכולה לתרום לאיכות הסביבה באמצעות קשירת האינטרסים
הסביבתיים והכלכליים.
אל תצעקו "קומוניזם" כמו הילד
שצועק "זאב". זוהי תגובה שאני מצפה לה. המטרה שלי היא לא להשמיד את
האינטרס הפרטי לגמרי, דבר שהוא בלתי אפשרי או בלתי רצוי כפי שכבר אמרתי. המטרה שלי
היא לנסות להתאים בכמה שיותר נקודות בין האינטרס הפרטי לאינטרס הכללי.
סיכום
כאשר אנו נתקלים בבעיה מסוימת חשוב לאפיין
אותה בצורה נכונה, כלומר מהם האינטרסים הגורמים לבעיה וכיצד אפשר לטפל בהם בצורה
שתפתור את הבעיה דרך עקרון קשירת האינטרסים. אם ניקח את מערך האינטרסים המובילים
לזריקת זבל בטבע, ניתן לאפיין את העצלנות, וחינוך המוביל לחוסר אכפתיות כלפי
הסביבה כמניעים להשארת הזבל, אך ניתן לרסן אינטרסים שליליים אלו בעזרת הטבה
חיובית.
רוב המערכות הפועלות בעולם המערבי מטרתן
לשרת ציבור ספציפי מאד, ולא את טובת הכלל. לכן, הצעד הראשון שצריך להיעשות הוא
לאפיין את הבעיות בכל מערכת, ולאחר שנאפיין את הבעיות צריך לחשוב ביחד איך פותרים
אותן בצורה הטובה ביותר, בהנחה שהכוח נמצא אצל כלל הציבור ולא אצל קבוצה ספציפית.
בזמן המחשבה על הפתרון יש לתת את הדעת לנושא קשירת האינטרסים, ולהחיל עקרון זה
במקומות בו הדבר נראה לנו אפשרי והגיוני. הכנסת הטבות מסוגים שונים כחלק ממערך
האינטרסים תשנה את החלטותיהם האנוכיות של בני האדם, כאשר ההטבה תוביל אותם לביצוע
הטוב הכללי.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה