יום חמישי, 31 ביולי 2014
מתחת לאף
אנחנו ביום ה-25 למבצע צוק איתן ותמונת האיומים על אזרחי ישראל השתנתה מן הקצה אל הקצה. בתחילת המבצע האיום העיקרי על שגרת חיינו היה האיום הרקטי, אך כיום קיים איום אסטרטגי גדול יותר על אזרחי ישראל, והוא איום המנהרות.
אכן, מדובר באיום אסטרטגי גדול מאד, אך האם הוא חדש? הרי לפני 8 שנים נחטף גלעד שליט בפיגוע שהוצא לפועל באמצעות מנהרה, ומאז התרחשו מספר פיגועי מנהרות נוספים שגרמו לציבור להבין בזמנו את גודלו של איום המנהרות. אז איך קרה שבכל זאת הציבור הישראלי הופתע מגודלו של האיום האסטרטגי הנוכחי עד שהיו שאמרו שנתקלנו בו במקרה ומדובר במזל גדול?
יום חמישי, 24 ביולי 2014
מומחים באסונות
בזמן שכל אמצעי התקשורת מתעסקים
ב"צוק איתן" ועיתונים שלמים לא מקדישים ולו אייטם אחד לדברים אחרים,
בחרתי להתעסק כאן דווקא בנושא אחר לגמרי שמסעיר את העולם בימים האחרונים.
בשבוע שעבר התרסק מטוס מלזי במזרח
אוקראינה, ככל הנראה עקב הפלה על ידי טיל קרקע אוויר (טק"א) ו-298 נוסעים
נספו.
יום שלישי, 15 ביולי 2014
שובו שקרים
כעבור חודש מתחילת מבצע "שובו אחים" נראה שהוא כמעט נשכח. מדובר באחד המבצעים המתוקשרים ביותר בתולדות המדינה. הוא נוהל כולו באמצעות
דובר צה"ל והממשלה, כאשר הדיווחים של אלו עברו בצורה כמעט בלתי מסוננת
לתקשורת הישראלית. במהלך המבצע הציבור הוזן בחצאי אמיתות ובסילופים רבים של האמת, אך
אני לא מתכוון להתעסק בהם בפוסט זה. המטרה של פוסט זה היא להתמקד בשלושה שקרים
ישירים ובעלי השפעה שסופרו לציבור הישראלי על ידי בכירי המערכות השונות במהלך המבצע.
יום שלישי, 8 ביולי 2014
5 סיבות להטיל ספק בהסלמה
לצד קריאות לכניסה מלאה לעזה ומחיקת החמאס, ישנם גורמים בישראל שאינם
מעוניינים בהסלמה ונזכרים בערגה בתקופה השקטה שהושגה מול הארגון בעקבות ההבנות של
מבצע "עמוד ענן". הישראלי הממוצע ניזון כמובן מהתקשורת, בה נראה כאילו
ההסלמה היא בלתי נמנעת. לפני שהעניינים יתפתחו החלטתי לכתוב את חמשת הסיבות המרכזיות
שבגללן לדעתי יש לקחת בעירבון מוגבל את איומי הפוליטיקאים משני הצדדים ודיווחי התקשורת:
יום ראשון, 6 ביולי 2014
האפר הטרי
האפר עודנו טרי על קבריהם של גיל-עד, נפתלי ואייל ז"ל,
אך מרגיש כאילו מאז ההלוויה שלהם עבר זמן רב. אולי זה משום שכל כך הרבה דברים קרו
מאז, אירועים שקשה להתנתק מהם ולהמשיך בחיינו כאילו כלום לא קרה, אירועים שחייב
לדבר עליהם ולתת עליהם את הדין.
יום שלישי, 1 ביולי 2014
התקווה שנגוזה וזו שעדיין איתנו
שלושת הנערים שכולנו התפללנו לשובם לא יחזרו בשלום לביתם. אתמול נמצאו גופותיהם
של נפתלי, גיל-עד ואייל ז"ל מצפון לחברון והתקווה לראותם שוב מחייכים נגוזה.
הכעס הוא אדיר אצל כולנו. הרי זה אבסורד שאנחנו חיים באזור בו שלושה
ילדים צריכים להיחטף בדרך מבית ספר בשל מוצאם הלאומי. זה אבסורד שצריך להתחיל לדון
על הלגיטימיות של שימוש בטרמפים. זה אבסורד שאדם שהם בכלל לא הכירו הסכים לעשות
להם דברים נוראיים, בשם אותה הסתה קיצונית אליה הורגל בעקבות הסכסוך המתמשך.
את שלושת הילדים האלה כבר לא נמצא בחיים, ועכשיו אנחנו צריכים להבין
איך אנחנו ממשיכים מפה הלאה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)