יום שישי, 3 באוקטובר 2014
חשבון נפש
אני לא אדם דתי, אבל אני יודע להעריך חגים ומנהגים דתיים כשאני מצליח
לזהות את הטעם הערכי האוניברסלי הקיים בהם. הדת בימי קדם נועדה לנהל את חיי
מאמיניה וכך מנהגים דתיים רבים שהערך העומד מאחוריהם נשכח או אינו ידוע עוד לציבור
הרחב משרתים מטרות שגם היום אדם חילוני בחברה ליברלית יכול להזדהות איתן.
הדת שאני מכיר בצורה הטובה ביותר היא היהדות. אחרי היכרות שטחית עם
ההלכה היהודית הבנתי שיש בה הרבה יותר ממה שהרגילו אותי לחשוב. גיליתי שהיא
מצטיינת בקהילתניות, ולכן היא הצליחה לשמור על עם גולה מאוחד במשך 2000 שנה, גיליתי
שקיימים הרבה ערכים אוניברסליים המיוצגים בה באמצעות מצוות, ואני אמנם לא מאמין
בטעמים הדתיים המוצגים ולכן הציות המדוקדק להן אינו נחוץ, אבל הדבר לא מוריד
מחשיבותם של הערכים העומדים מאחוריהן.
אחד מהימים הכי ערכיים בעיניי ביהדות הוא יום כיפור. בזמן שאצל חילוניים
רבים שאני מכיר הוא סוג של מעמסה לא רצויה עבורי הוא הזדמנות.
הימים שבין ראש השנה ליום כיפור נקראים עשרת ימי התשובה, או ימים נוראיים. בימים אלו,
לפי ההלכה הרווחת, כל אדם בעם ישראל חושב על הדברים שקרו במהלך השנה החולפת ומנסה
לכפר ולבקש עליהם מחילה מאחרים כאשר המטרה בסופו של דבר היא לחזור לדרך הישר דרך
ביקורת עצמית מעמיקה.
הטעם המוצג לרוב הציבור הוא בין אדם לאלוהים,
ביום כיפור חותם אלוהים את דינו של כל אדם בעם היהודי (ולכן הברכה "גמר חתימה
טובה"), אתה מבקש סליחה מחבריך אבל המטרה היא לקבל את אישורו של אלוהים. כך
קורה שמי שלא מאמין באלוהים (או לא מאמין בו בצורה בו היהדות מציגה אותו) ירגיש
קשר פחות חזק למצווה הזו. אבל גם בתור אדם חילוני, ביקורת עצמית תקופתית מובנית
וניסיון לקבל מחילה מהסובבים אותנו היא רעיון מצוין וחשוב מאד.
ולכן בכל שנה אני שמח על כך שיש לי כמה ימים המוקדשים להסתכלות עצמית
ויום אחד בסופם בו יש לי לפחות כמה שעות של שקט בשביל להסיק את המסקנות הנחוצות כל
כך בקשר לשנה שחלפה. אני לא מסכים עם הכפייה הדתית וחושב שהדבר צריך להיעשות
מבחירה, אבל כן חושב שהיום הזה אינו צריך להיות מיועד לדתיים בלבד, או בכלל
ליהודים בלבד. אני חושב גם שיום אחד בשנה הוא מעט מדי, והייתי רוצה, ברוח הביקורת
העצמית, להמשיך ולהעלות את תדירות המנהג הזה.
בנוסף לחשבון הנפש האישי שכדאי לדעתי שכל אחד מאיתנו יעשה, יש מקום
בימים אלה גם לעשות חשבון נפש לאומי. בעיקר לחשוב בצורה כנה על המקום בו אנחנו
נמצאים כיום והמקום אליו אנחנו רוצים להגיע בעתיד כעם.
אחד מהאנשים שצריכים לעשות את החשבון הזה יותר מכל הוא מי שנבחר
להנהיג את העם הישראלי, זה שלפני מספר ימים עורר את חמתם של החרדים אחרי שאכל אוכל
לא כשר בפגישה עם הפטרון שלו.
המחאה אמנם התמקדה בעמידה דקדקנית במצוות (שלדעתי אינה חובה גם לא
למנהיג ישראלי), אבל לדעתי מדובר בספין מוצלח מאד משום שהוא עוזר להשכיח את העובדה
שמר אדלסון הוא הבעלים
של אחד העיתונים הגדולים במדינה (ואחד האנשים העשירים בעולם), שבמקרה מציג
עמדה אוהדת מאד כלפי המנהיג הדגול ושהפגישה הזאת מסמלת שוב כמה ההון קשור לשלטון
בישראל.
כמובן שהמנהיג גם בחר לבקר שוב גורמים המנסים בחוצפתם לטרפד את תוכניותיו לבנות במזרח ירושלים מכיוון
שאלו נוגדות את האג'נדה שלהם, בזמן שהוא מצהיר שהוא תומך באותה
האג'נדה בדיוק, זאת לאחר שהצהיר בעבר שאותה אג'נדה כבר
למעשה אינה רלוונטית (ראו את הציטוט שלו בסוף הכתבה).
מבולבלים? אתם לא היחידים. אני לא יודע אם יש מישהו בישראל שיכול לומר
בצורה ברורה לאן אותו מנהיג מוביל
אותנו. אנחנו כבר בשיאה של הקדנציה השניה שלו, ואין שום תוכנית ברורה באופק. לכולנו
יש רצונות שונים באשר לתוכנית הרצויה וחלקנו גם דואגים להשתתף ולבטא את דעותינו
ורצונותינו, אבל הגיע הזמן שנתחיל לדרוש את מה שמגיע לנו.
בתור עם במדינה דמוקרטית, הגיע הזמן שנעשה חשבון נפש ונדרוש רפורמה
שלטונית מקיפה, והנהגה אמיתית שאנו יכולים להזדהות איתה ולהבין את מטרותיה. בתהליך
החשוב הזה ישנו מקום לכל אחד מאיתנו משום ששינוי אמיתי יקרה רק באמצעות לחץ ציבורי
נרחב. תחליפים זולים אינם יכולים להספיק, צריך לשאוף לשנות את המערכת בצורה
משמעותית שתמנע את שלטון האוליגרכיה הקיים כעת ושתבטיח שהשלטון יפעל לטובת
האינטרסים של רוב הציבור שבחר בהם.
ובפן יותר אישי, אני עם חשבון הנפש שלי עדיין לא סיימתי, אבל בהזדמנות
זו אומר סליחה גם למי שמכיר אותי בחיים האישיים וגם למי שמכיר אותי בעולם
הוירטואלי בלבד. אם פגעתי במי מכם, אני מצטער, אני אוהב את כולכם ומקווה שכולנו
נעשה את חשבון הנפש שלנו ושזה יוביל אותנו לשנה מוצלחת.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה