יום ראשון, 4 במאי 2014
10 שיטות למניפולציה ציבורית על ידי השלטון
לפני
כשבוע הופניתי על ידי אדם יקר מאד לחיבור מעניין הנוגע בדרכים רבות למסר שאני מנסה
להעביר. החיבור
נכתב על ידי פרופ' נעם חומסקי מאוניברסיטת MIT, ומטרתו היא לפרט בקצרה את הדרכים בהן השלטון עושה שימוש באמצעי
התקשורת לשלוט בתודעה הציבורית.
הופתעתי
לראות שלחיבור לא קיימת גירסה מתורגמת לעברית, ולכן כל שבחרתי לעשות הוא לתרגם את
החיבור ולהוסיף דוגמאות הנוגעות לישראל (הדוגמאות הובאו במקומות רלוונטיים, הן מודגשות ומבטאות את דעתי האישית).
1. הסחה
האלמנט העיקרי של שליטה חברתית הוא אסטרטגיית ההסחה שמפנה את תשומת
הלב הציבורית מנושאים חשובים ושינויים המונהגים על ידי האליטות הפוליטיות
והכלכליות, באמצעות הטכניקה של הצפת התודעה במידע לא חשוב. אסטרטגיית ההסחה חיונית
גם למניעת ההתעניינות הציבורית בתחומים כגון מדע, כלכלה, פסיכולוגיה,
נוירוביולוגיה וקיברנטיקה. "שימור המצב בו תשומת הלב הציבורית מופנית מהבעיות
החברתיות האמיתיות, עסוקה בנושאים שאינם בעלי חשיבות אמיתית. לשמור על הציבור
עסוק, עסוק, עסוק, ללא זמן לחשוב, בחזרה לחווה ולחיות אחרות." (ציטוט מהמסמך "נשקים שקטים למלחמה שקטה")
השימוש התכוף באסטרטגיית ההסחה בישראל אינו חדש. שימוש בולט בה נעשה בקיץ 2011, ומטרתו היתה להשתיק את המחאה החברתית ולגרום לציבור לשכוח ממנה.
באותו קיץ היו אלה האיומים של תקיפה באיראן והקמת המדינה הפלסטינית (שניהם לא התממשו) שזממו להשמיד את מדינת ישראל, ושחרור גלעד שליט שנשלף כקלף
נוסף להרגעת הציבור.
2. צור בעיות, והצע להן פתרונות
השיטה הזו נקראת גם "בעיה – תגובה – פתרון". היא יוצרת
בעיה, "מצב" שמטרתו לגרור תגובה כלשהי מהקהל, הנוגע לנושא העיקרי שבו השלטון
רוצה להשיג הסכמה. לדוגמא: תן לאלימות העירונית להשתולל, או תארגן מתקפות עקובות
מדם בשביל לרתום את הציבור להעברתם של חוקים בטחוניים. לחילופין אפשר ליצור משבר
כלכלי בשביל לקבל את הנסיגה מזכויות חברתיות ומסיפוק שירותים ציבוריים כרוע הכרחי.
תופעת הרעש בקיץ 2013, שהתחברה גם לתופעת האלימות במשפחה, ואוזלת ידה
של המשטרה בטיפול בבעיות הללו, הובילו לתגובה ציבורית נרחבת, והכנסת העבירה חוק
המאפשר לשוטר להיכנס לביתו של אדם ללא צו ואף לערוך בו חיפוש. מדובר בחוק הפוגע
בצורה קשה בזכות לפרטיות, ולמעשה מעניק לשוטר אפשרות חוקית להיכנס לביתו של אדם
"אם יש לו יסוד סביר להאמין שמתקיים בו פשע".
3. הדרגתיות
ניתן לקבל את הסכמת הציבור לגזירות אליהן לא היה מסכים, בעזרת יישומן
בהדרגתיות במשך מספר שנים רצופות. בצורה הזאת מצבים סוציו אקונומיים חדשים (נאוליברליזם)
נכפו על הציבור בשנות ה-80 וה-90: המדינה המינימלית, הפרטה, ארעיות, גמישות, אבטלה
מסיבית, מיסים ותשלומים ללא הבטחת הכנסה ראויה, כל כך הרבה שינויים שהיו גורמים
למהפכה אם הם היו מגיעים בבת אחת.
בישראל התנפחה בהדרגה אחת מבועות הנדל"ן הגדולות בעולם. מבלי שאף
אחד שם לב טיפסנו לראש הסולם הלא מכובד הזה, וכעת אנחנו ניצבים במקום הראשון
בהשוואה לעולם. בישראל נדרש האזרח הפשוט לעבוד 12 שנים לרכישת דירה – 148 משכורות, כאשר ב2008 בלבד עמד המדד על 96 משכורות. תוך 6
שנים בלבד קפץ מספר המשכורות בכ-60%, אך הדבר נעשה בצורה רציפה ובהדרגתיות, וכך
גרר פחות התנגדות.
4. דחייה
דרך נוספת לקבל הסכמה להחלטה לא פופולרית היא להציגה כ"כואבת אך
הכרחית", תוך השגת הסכמה ציבורית עד לזמן היישום העתידי שלה. קל יותר להסכים
להקרבה עתידית מאשר שחיתה עכשווית. ראשית, מכיוון שהאנרגיה לא תושקע באופן מיידי.
שנית, מכיוון שהציבור מאמין בתמימותו ש"מחר יהיה יותר טוב" ושייתכן
וניתן יהיה להימנע מההקרבה הנדרשת. כך מקבל הציבור יותר זמן להתרגל לשינוי ולקבלו
בכניעה בבוא העת.
העלאת הגירעון הציבורי הגבוה לסדר היום בראשית 2013 הכין את הציבור לגזירות העתידות לבוא. העיסוק
בגירעון החל עם כניסת הממשלה החדשה לתפקידה, והציבור הבין שהגזירות יגיעו וכך
התרגל לרעיון. מסתבר אמנם, שבסופו של דבר הגזרות היו חמורות מדי והן צומצמו.
5. פנייה לציבור כאל ילד קטן
רוב המידע המגיע לציבור משתמש בשפה, טיעונים, אנשים ובייחוד טון של
ילדים קטנים, הקרוב לעיתים לחולשה, כאילו הצופה הוא ילד קטן או אדם הלוקה בשכלו.
ככל שאדם מנסה לרמות את הציבור בצורה חריפה יותר, כך הטון שלו יותר ילדותי. מדוע?
"אם פונים לאדם כאילו גילו הוא 12 ומטה, אז, בגלל הרמיזה, האדם נוטה בהסתברות
מסוימת לתגובה נטולת ביקורתיות ברמתו של אדם בגיל 12 ומטה." ("נשקים
שקטים למלחמה שקטה")
6. שימוש בצד הרגשי ולא בצד ההגיוני
שימוש באספקט הרגשי היא טכניקה קלאסית לגרימת קצרים בניתוח ההגיוני,
ובסופו של דבר לחוש הביקורתי של האדם. בנוסף, שימוש בצד הרגשי מאפשר פתיחת דלת אל
הלא מודע להחדרת והשתלת רעיונות, רצונות, פחדים וחרדות, דחפים והתנהגויות שונות.
7. שמירה על בורות ובינוניות הציבור
הפיכת הציבור לחסר יכולת לצורך מניעת הבנת הטכנולוגיות והשיטות
המשמשות לשליטה והמובילות לעבדות. "איכות החינוך הניתן למעמדות החברתיים
הנמוכים יותר חייב להיות באיכות נמוכה ככל האפשר כדי שפער הבורות בין המעמדות
הנמוכים והגבוהים יהפוך את השאיפה למעבר בין מעמדות לבלתי אפשרית." ("נשקים
שקטים למלחמה שקטה")
הפער החינוכי בין הפריפריה למרכז גדול מאד, ומזכירים לנו אותו לפעמים כאשר מגיעות
תוצאותיהם של מבחנים גדולים. בנוסף, התכנים המוצגים בטלוויזיה יורדים ברמתם, כאשר הז'אנר המצליח בישראל הוא זה של תוכניות הריאליטי, המעודד את האספקט הרגשי ולא את ניתוח
העלילה ההגיוני (מתייחס גם לנקודה הקודמת). השפה והנושאים בהם מתעסקים התכנים יורדים ברמתם בצורה מתמדת, וגם
מהדורות החדשות הופכות ליותר ויותר צהובות עם השנים (העיסוק החדשותי המוגזם בפרשת
אייל גולן הוא דוגמה מצויינת לכך).
8. עידוד הציבור לשאננות כלפי הבינוניות
לגרום לציבור להאמין לכך שזה מגניב ואופנתי להיות טיפש, וולגרי וחסר
השכלה.
בישראל ובעולם האדם המגניב הוא זה שלא לומד, הנועז הוא זה שצועק,
האלים הוא זה שמקבל קרדיט במקרים רבים. הדברים מוצגים בצורה הזו במשך שנים רבות
בתקשורת. בבית הספר בו אני למדתי התרבות של הברזות משיעורים, התחצפות למורים ואף
השתתפות בקטטות או עבירות פליליות היתה מקובלת וקיבלה עידוד חברתי במקרים רבים.
הוקעת הקריאה, עידוד הצפייה המרובה בטלוויזיה וקידום המסרים הקצרים והרדודים, כל
אלו הם חלק מהתופעה שמטרתה קידום הבורות והבינוניות.
9. חיזוק האשמה העצמית
לתת לפרטים להאשים את עצמם בחוסר מזלם, שהגיע כתוצאה מכישלון
באינטיליגנציה שלהם, יכולותיהם, או מאמציהם. כך, במקום למרוד נגד המערכת הכלכלית,
האשמה העצמית האוטומטית יוצרת דיכאון, שאחת מההשפעות שלו היא חוסר פעולה, וללא
פעולה אין מהפכה!
חיזוק החלום האמריקני שהפך בינתיים לחלום הישראלי הגורם לאנשים לחשוב
שאלו העובדים קשה יצאו נשכרים, ואלו שלא הצליחו כנראה שלא עבדו קשה, מטרתו לשמר את
רגש האשמה העצמית. אם לא הצלחתי, כנראה שהסיבה נמצאת בי, ולא במערכת. כך מעכבים
אנשים מהסקת מסקנות ומונעים את ההתעוררות החברתית.
10. הכרת הפרטים טוב יותר משהם מכירים את עצמם
ב-50 השנים האחרונות, התקדמות מואצת של המדע יצרה פער ההולך וגדל בין
הידע הציבורי והידע הנמצא בבעלותן של האליטות השולטות. הודות לביולוגיה,
נוירוביולוגיה ופסיכולוגיה יישומית, ה"מערכת" נהנתה מהבנה מתוחכמת של
בני אדם, על היבטיהם הפיסיים והפסיכולוגיים. המערכת מכירה את האדם הפשוט טוב יותר
משהוא מכיר את עצמו. המשמעות של זה היא, שברוב המקרים, המערכת מפעילה יותר שליטה
וכוח על הפרטים, משהם מפעילים על עצמם.
 |
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
מעבר לבחירה הכאילו תמימה בדוגמאות (לא הצגת ממש עובדות אלא יותר ניתחת אירועים לפי מה שקידם את הנקודה שלך ולא הצגת נתונים אמפירים שמגבים את זה), גם לא הצגת את התמונה המלאה של יחסי התקשורת, הפוליטיקה והציבור.
השבמחקהשורה התחתונה והחשובה להעביר היא ממש אחרת מאשר, לדעתי, אתה מנסה להציג כאן - הרבה חוקרים מראים איך התקשורת בוחרת מה להציג לציבור ואפילו לא מציגה נושאים ואירועים שלמים. המסר העיקרי של כל זה הוא שמה שכולם חושבים על התקשורת - הדרך שלנו להשיג מידע ולדעת מה קורה - אז זהו, שזה לא עובד באמת ואפילו ההפך. אז בפעם הבאה שמישהו קורא חדשות שיחשוב שוב על הנקודה הזאת.
אם אתה מתעניין מעבר, אז קודם כל חשוב להבין שהתהליך של השפעת הפוליטיקאים על המדיה עובד גם הפוך (מדיה משפיעה על פוליטיקאים). בנוסף יש הרבה כתיבה על כמה זה באמת משפיע על הציבור כל ה"מניפולציה" הזאת (רמז: חלק ממש לא).
אם אתה עוד מעוניין לדעת עוד אז יש הרבה חוקרים (ישראלים אפילו!) שאתה יכול לקרוא מאמרים שלהם על תקשורת ופוליטיקה כמו ירחי וצפתי, תמיר שפר, גדי רהט ועוד רבים.
היי, רק להדגיש, את החיבור עצמו לא אני כתבתי, אני רק תרגמתי אותו. אתה יכול כמובן לחלוק על הדוגמאות ולהציע אחרות, כמו גם להסביר מה לא טוב בדוגמאות הנוכחיות. מדובר בהשלכות גרידא, בשביל להמחיש כל טכניקה. אני בטוח שאפשר למצוא דוגמאות יותר טובות ולתמוך אותן ביותר נתונים, אבל זאת לא היתה המטרה כאן.
מחקבכל אופן, אני תמיד שמח לקרוא דברים נוספים כך שהפניות יתקבלו בברכה...
Yoav.Havkin
מחקהביקורת שלי לא הייתה על החיבור אלא על השימוש בדוגמאות והצגת הנושא בצורה צרה.
השבמחקהדוגמאות, שהיו ארוכות יותר מפירוט הטיעונים של המאמר, הציגו ניתוח של אירועים בצורה לא מדוייקת ומטעה והסיטו את הטיעונים במאמר עד כדי מסמוס הנקודה שלו.
נראה כי הדוגמאות הן חלק בלתי נפרד מהטיעון שלך שהמניפולציה קיימת גם בישראל לא? אם כן, אז זה חלק מהמטרה. אם לא, אז לא ברור לי מה המטרה ואשמח אם תסביר אותה.
לגבי הפניות נוספות, אני יכול רק להמליץ לך לחפש מאמרים של השמות שהזכרתי קודם בגוגל. מטרת ההפניות אינה לטעון שאתה טועה, וזו גם לא טענתי, אלא להציג לך, אם אתה מעוניין, הסתכלות רחבה יותר על יחסי התקשורת-פוליטיקה-ציבור ודעת קהל בישראל.
העובדה שהדוגמאות ארוכות יותר לא בהכרח מעידות על כך שהן מרכז המאמר. לעיתים נדרשות יותר מילים לדוגמאות מאשר להבאת הטכניקה עצמה. ישנם משפטים קצרים מאד במתמטיקה או בפילוסופיה שמאחוריהם תורות שלמות.
מחקמיותר לציין שלדעתי המניפולציות כן קיימות בישראל, אבל מטרת הפוסט הזה היא לא להוכיח שהמניפולציה קיימת גם בישראל, אלא להציג את הטכניקות ולהדגים איך הטכניקות פועלות דרך אירועים רלוונטיים שכל אחד מאיתנו מכיר.
אני ממש לא מסכים שהדוגמאות מסיתות את הטיעונים במאמר עד מסמוס הנקודה שלו, אתה יכול לטעון לחוסר בנתונים אמפיריים (וזה לגיטימי משום שהן מוצגות בצורה שטחית), ובכל מקרה אתה כמובן מוזמן להסביר למה ולהציע דוגמאות טובות יותר.
מסיטות*
מחקחקר המוח עבר במאה האחרונה למישור המטריאלי, אבל התופעות הקוונטיות המהוות מרכיב מהותי בהתנהלות המוח, עדיין לא זוכות לשילוב מתאים לחשבותן האבסולוטית.
מחקטכניקות השליטה בבני האדם עוברות דרך הבנת פעולת המוח, ולכן נתונוי האמת אינם חשופים למחקר ברמת הקונסנזוס, אלא משמש את המישורים ככלי לשליטה באוכלוסיה.
נוח חומסקי מניח את משנתו לפני הציבור מזה תקופה ארוכה, והוא ממשיך הזה גם כעת, למרות גילו המתקדם, ומכאן יכולתו להשפיע על התנהלות המציאות והכוונים.
כתבה מעולה Red Pill. תודה על התרגום והשיתוף
השבמחק:-)
חסרה גם שיטה מאוד ידועה - הפרד ומשול (חרדים נגד חילונים, ערבים נגד יהודים, טבעונים נגד אוכלי בשר).
השבמחקאתה צודק בהחלט... לא יודע למה חומסקי בחר לא לכלול אותה... כתבתי גם עליה:
מחקhttp://redpill308.blogspot.com/2014/06/blog-post_15.html