"הגלולה" בפייסבוק:

יום שני, 28 באפריל 2014

לזכור ולא לשכוח, אבל את מה?


מגיל צעיר מאד מלמדים אותנו על זוועות השואה, על התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, ובכל פעם מדגישים את החשיבות של "לזכור ולא לשכוח". הייתי אתמול בטקס לזכר השואה וגם שם לא הופתעתי לראות באותיות קידוש הלבנה את אותה האמרה בדיוק שהפכה נרדפת ליום השואה והגבורה ולמורשתו.

כמו כל ילד בישראל התחלתי להיחשף למורשת השואה בגיל צעיר והבנתי את חשיבותה, אבל בשנת 2006 כשטסתי לפולין נראה לי שקיבלתי הבנה עמוקה אף יותר של הדברים, משום שכשאתה רואה את הדברים בעינייך יש להם עוצמה גדולה הרבה יותר מסיפורים ותמונות והדחקתם הופכת לקשה יותר. גם מהמסע הזה, המהווה נדבך חשוב בחיי, קיבלתי את המסר של לזכור את המורשת ולהזכירה בכל הזדמנות.

אבל מהי המורשת שמבקשים שנזכור? באופן ישיר כמובן שמדובר באירוע ההיסטורי עצמו, באותם ששת מיליון היהודים שנטבחו על לא היותם יהודים.

הם נרצחו ללא הבחנה. משפחות שלמות נמחקו. לחלקם אין קבר. לחלקם אין כלל זכר משום שכל מי שהיה צריך לזכור אותם נעלם יחד איתם. ביום הזה אנחנו זוכרים את כולם, גם את אלה שנקברו בקברי אחים ולא נותר מי שיגיד עליהם קדיש.

אנחנו זוכרים שמדובר בפשע הנורא ביותר בתולדות האנושות, וזוכרים שהנאצים, האויבים הנוראיים ביותר שלנו, הם שביצעו אותו. 

אנחנו זוכרים את האירוע ההיסטורי כדי שהוא לא יחזור שוב, כדי להזכיר לעולם שאמנם התבצע נגדנו הפשע הגדול ביותר, אבל המשטר הנאצי איננו והעם היהודי חי וקיים ויש לו מדינה משלו. 

אנחנו זוכרים שעלינו להיות תמיד על המשמר מול אויבינו, חלקם מכחישים את קיומה של השואה, חלקם קוראים להבאתה של שואה נוספת עלינו.   

זהו מסר שדואגים להעביר לנו בכל שנה, אבל האם הוא כולל את בתוכו את כל מורשת ההשואה? אני חושב שלא.

אחד השירים שהכי מזוהים עם יום השואה המושמע כמעט בכל טקס הוא "לכל איש יש שם". האם ניסיתם פעם לחשוב על משמעות השיר? הרי בשואה ניסו לקחת ליהודים את שמם, ניסו להפוך אותם למספר. הנאצים עשו זאת משום שהם חשבו שהם פחות מבני אדם. אבל לכל מאתנו יש שם, יש לנו סיפור ייחודי משלנו, דעות והשקפות, תחביבים, אנשים שאוהבים אותנו. אלו דברים שהופכים את כולנו לבני אדם והם קיימים אצל כולנו. לכן כל ניסיון לבטל את זהותו האינדיווידואלית של האדם בעקבות השתייכותו לגזע מסוים הוא פשע נוראי, לכן לגזענות אין ולא יכול להיות מקום בחברה שלנו, כמו שלאנטישמיות אין מקום בחברות אחרות.

היטלר ראה את ההזדמנות שמצבה העגום של רפובליקת ויימאר העמיד בפניו. הוא ידע שאיחוד העם הגרמני תחתיו באמצעות תיעול השנאה שלו כלפי גורמים חיצוניים יעניק לו כוח גדול. הוא הצליח להפוך את הפחד שאחז בעם הגרמני לשנאה בעוצמה גדולה מאד, והשתמש בשנאה הזאת בשביל ליצור מכונת השמדה משומנת היטב.

הנאצים לא היו מפלצות, הם היו אנשים כמונו, נאמנים למדינתם. אך המדינה סטתה מדרך הישר, מבקריה תויגו כבוגדים ושונאי המדינה, וכך במקום להתנגד רובם הלכו אחריה כעדר. רובם לא היו אנשים רעים. הם היו אנשים שעברו הטעייה מוסרית באופן שיטתי, הם עברו הסתה מתמדת, ובשמה הם עשו מעשים שלא ייעשו.

האידיאולוגיה הנאצית מהווה אמנם צורה מובנית של גזענות, אבל השואה מלמדת אותנו על הסכנה בכל צורות הגזענות. הסכנה שבהתייחסות לאדם מגזע כלשהו בצורה אחרת רק בגלל שיוכו לאותו הגזע, או המחשבה שאתה יותר טוב ממנו בגלל אותו השיוך. ביטויים כמו: הם מבינים רק כוח, הם כולם תחמנים, הם האויב וכו' הם ביטויים שאני שומע שמפנים כיום כלפי ערבים בישראל, אבל באופן אירוני הם הופנו פעמים רבות נגד יהודים באירופה, והם שעיצבו את הגזענות והביאו אותה לממדים שאפשרו את ביצוע השואה. 

אם כך, אני חושב שמסר חזק נוסף של זכרון השואה צריך להיות ההכרה באפשרות שהדבר יכול לקרות שוב, בכל מקום בו אנשים ייכנעו לשנאה ולפחד, ויפסיקו לחשוב בצורה עצמאית על בחירותיהם המוסריות. משום שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה, לא בדיוק באותה הצורה, או באותו המקום, אבל באופי דומה.
השנאה הובילה לזוועות נוספות מאז השואה, והעובדה שקופצות לי מספר דוגמאות (דרפור, קוסובו ורואנדה) לראש נוראית בפני עצמה. רצח עם הפך לצערנו לתופעה מוכרת באזורים מסוימים באפריקה, ואסור לנו להקל בכך ראש. צריך לגנות אותו בכל צורה אפשרית, צריך ללמוד גם עליו, על המצב שהוביל עליו והזוועות שהתרחשו במהלכו.

הנאצים גם לא היו השלטון הגזעני האחרון, שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה נפל סופית רק בשנות ה-90. כמה אירוני שמתנגדי המדיניות הישראלית בשטחים נוהגים לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד.

בימים בהם הגזענות בישראל מרימה ראש אני חושב שהמסר אינו מספיק חזק. אני חושב שבזמן שאי אפשר להפריז בחשיבות זיכרון הנספים והאירוע עצמו, גם הם היו רוצים שנלמד ממנו כמה שיותר. שנקבל את האחר, ושלא נתייחס לאנשים אחרים כקולקטיב, משום שכל אדם הוא עולם ומלואו. 

אל תשנאו כי אומרים לכם שצריך לשנוא, תנסו להבין, לדבר, לחשוב בצורה עצמאית, כי כולנו בני אדם בסופו של דבר, לכולנו יש רצונות ושאיפות וכולנו רוצים לחיות את חיינו בצורה הטובה ביותר. 

זהו חלק בלתי נפרד ממורשת שצריך לזכור, לזכור ולא לשכוח. לעולם ועד. יהי זכרם של קורבנות השואה ושאר פשעי השנאה לאורך ההיסטוריה ברוך.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה