יום ראשון, 25 במאי 2014
אימפריות (אדישות) נופלות
"הסתכל
חזרה על העבר, עם האימפריות המשתנות שלו שעלו ונפלו, ותוכל לחזות גם את
העתיד."
הקדמה
היסטוריה הוא המקצוע שנעשה לו העוול הגדול
ביותר בבית הספר לדעתי. צורת הלמידה והחומר הנלמד גורמים לתלמיד לפספס את המטרה
הגדולה ביותר שצריכה להיות לחקר ההיסטוריה, והיא למידה מאירועי העבר. מטרת החיבור
היא להראות את החשיבות של למידה מאירועי העבר ואפשרות השפעתם על ההווה והעתיד
באמצעות השוואה בין שתי אימפריות גדולות.
אני חובב גדול של היסטוריה, וכמו כל חובב
היסטוריה אני מכיר ומוקיר את האימפריה הגדולה ביותר שצמחה בהיסטוריה האנושית, והיא
האימפריה הרומית (שהחלה בתור רפובליקה, לקטנוניים שבכם). רומא צמחה מעיר מדינה
קטנה לכוח המשמעותי ביותר בעולם העתיק, כוח עליון שהשפיע על כל המהלכים שקרו במשך
מאות שנים. הרומאים עמדו מול כל אויב, כוחם הצבאי היה אדיר, אבל בסופו של דבר
למרבה האירוניה הכוח הגדול אליו הגיעו הוא שהציב בפניהם את אויביהם הגדול ביותר,
האדישות.
מדפי ההיסטוריה
יש מחלוקת בין ההיסטוריונים לגבי מה שגרם
בסופו של דבר לנפילתה של האימפריה הרומית (ואני מדבר על האימפריה המערבית בלבד, שמסמלת מבחינתי את
האימפריה המקורית), אבל לדעתי המשותף לכולם הוא עליית מפלס האדישות והיוהרה (ואובדן ערכי האזרחות) של מנהיגי ואזרחי האימפריה.
עם השנים, האיומים על האימפריה קטנו,
והתושבים הפכו להיות בטוחים יותר בצבא החזק שלהם, וכך הם החלו להתעניין פחות
בענייני ביטחון וממשל ויותר בעניינים פרטיים הקשורים להעלאת רמת חייהם. הם החלו
למאוס במלחמה (אפילו כשזו הכרחית) ולסגוד לנהנתנות. הערכים שרומא הושתתה עליהם החלו
להישכח וערכים חדשים של כסף וכוח החליפו אותם. התא המשפחתי נחלש, כאשר בגידות החלו
להפך למשהו בשגרה, ומסיבות שכללו אורגיות המוניות וחילופי זוגות היו הטרנד המבוקש
ביותר.
האזרחים, שמאסו במלחמה לא רצו להתגייס לצבא שקטע את שגרת חייהם, והרומאים
החלו להתבסס על צבא של שכירי חרב, שהורידו את רמת הצבא והעלו את הוצאותיו. הכלכלה
הרומאית שלא היתה כלכלה יצרנית (כלומר הסתמכה עם כלכלות חיצוניות) הייתה מבוססת על
התרחבות מתמדת לשם אספקת הסחורות לשווקים, דבר שהיא התקשתה לעשות בשנים של סוף
האימפריה בגלל חוסר יציבות פנימית ומתיחות על רקע אתני שהלכה וגברה וחוסר יעילות
הצבא בהתמודדות עם משברים.
עם ההתדרדרות הערכית החלה להתפשט השחיתות
הפוליטית, והעם החל לאבד אמון בשלטון. כאשר העם מתחיל להאמין שהשלטון אינו פועל
לטובתו היציבות השלטונית נפגעת, וכל המדינה נחלשת, משום שכשהתושבים מתחילים לאבד
אמונה בשלטון, הציות שלהם לשלטון יהיה פחות יעיל, וכך יורדת היעילות של כל פעולה
שהם מבצעים למען השלטון.
יש המאמינים שהרעלת עופרת תרמה תרומה
מרכזית לנפילת האימפריה, באמצעות הכנת סירופ מסוים בכלים מעורפת וזו גרמה לעלייה במספר
התינוקות הפגומים שנולדו והורידה את מספר הידיים העובדות בצורה דרמטית. גם כאן
ניתן לציין שתשומת לב של השלטונות והתושבים לתופעה יכלה למנוע או לצמצם את מידת
הפגיעה שלה. חוסר האכפתיות מהאחר והרצון לעשות רווח הם שהניעו אותם ומנעו מהם
לראות את ההשפעות ארוכות הטווח ההרסניות של מעשיהם.
היסטוריונים מסוימים מאמינים שמספר אירועיםבעלי השפעה קטסטרופית הם שגרמו לנפילת האימפריה, ביניהם שפל כלכלי, התפשטות השבטים
הגרמניים, הסתמכות הצבא על חילות של שכירי חרב גרמנים, ירידת הכוח הצבאי וכו'. כל
האירועים האלה מצטרפים לאירועים הקודמים שתיארתי, אך עירנות ועבודה קשה של מנהיגי
ואזרחי האימפריה יכלו ככל הנראה למנוע את כלל האירועים המפורטים. אירוע משמעותי
נוסף שנטען כבעל השפעה הוא התפשטות הנצרות באימפריה וההשפעה שלה על האוכלוסיה בכך
שהעניין בהווה קטן והעניין בעולם הבא גדל, דבר שתרם גם כן לאדישות התושבים.
בסופו של דבר השבטים הגרמנים, שרבים מאנשיהם
שימשו כשכירי חרב בצבא הרומאי, מרדו באדונים ששלטו בהם מאות שנים, השתלטו על רומא
והפילו למעשה את האימפריה המערבית. עם זאת, האימפריה היתה כל כך שבירה בשלב הזה
שכל משב רוח קל יכל למוטט את המבנה האדיר שלה.
בחזרה להווה
לבידוד אלמנט עיקרי שגרם לנפילה חשיבות
גדולה. ניתן לטעון שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה בצורה כל כך ברורה ולכן קשה לחזות
את העתיד, אבל אם אותו אלמנט יכול לגרום להמון אירועים שונים, יש לנסות למנוע או
לצמצם אותו.
הטענה שלי היא שאם החברה לא תיזהר, האדישות
תתקוף אותה באופן אירוני דווקא במצב בו היא מגיעה לשיא כוחה, וכך היא לא תוכל
לשמור על השיא הזה לאורך זמן ותתחיל במגמת דעיכה מתמדת שתוביל בסופו של דבר למשבר
כלשהו ולקריסת המעצמה.
עוד טיפה היסטוריה
ארצות הברית החלה להתבסס ככוח המרכזי
בזמננו כבר במלחמת העולםהראשונה, כאשר כוחה תרם לחיסול האימפריות המונרכיסטיות וקידום ערכי הדמוקרטיה,
נשמת אפו של המשטר האמריקני, ברחבי אירופה. מגמת הביסוס המשיכה במלחמת העולם השניה,
כאשר הכניסה האמריקנית ללחימה שינתה את מאזן הכוחות, ולאחר הפלת האויב המשותף
התפנתה ארצות הברית (יחד עם ברית נאט"ו) לקרב הגדול והארוך בתולדותיה מול
ברית המועצות (יחד עם ברית ורשה), שהיוותה את הכוח השני בגודלו בעולם והמלחמה הקרה
החלה.
הדעיכה של ברית המועצות החלה כבר ב1985,
וב1990 היא התפרקה וקרסה כלכלית, וכך נותרה ארצות הברית מעצמת על ללא אויבים שווי
כוח. עם היחלשות ברית המועצות הגיעה ארצות הברית לשיא כוחה, וכך, ללא אזהרה, החלה
האדישות לחלחל לאוכלוסיה.
כבר עם תחילת הדעיכה יש להניח שלארצות
הברית לא היו יותר אויבים שווי כוח, ובעלות בריתה היו יציבות אך לא חזקות מדי ברמה
שיכולה לאיים עליה, ובאופן טבעי לגמרי, האדישות
החלה לחלחל לתוך האוכלוסייה. היוהרה האמריקנית החלה עוד בתקופת ההתבססות כאשר
במספר הזדמנויות לאחר מלחמת העולם השניה הצבא האמריקני פעל בחוסר יעילות ולמעשה
כשל בהשגת מטרותיו האופרטיביות (לדוגמא במלחמות וייטנאם וקוריאה), אבל לאחר נפילת ברית
המועצות היוהרה האמריקנית הרקיעה שחקים.
דעיכה ערכית
הערכים האמריקניים של חרות, דמוקרטיה, צדק
ורעיונות רבים וטובים אחרים עליהם התבססה האומה האמריקנית מאז שהוקמה, רעיונות
שהביאו אותה לגדולה ואת אנשיה לשגשוג החלו להישכח, כאשר בדיוק כפי שקרה ברומא, כל
אדם החל להתעסק בענייניו, והחברה איבדה הרבה מהלכידות שלה. הסגידה לחומריות
מאפיינת חלקים גדולים של החברה האמריקנית, וכעדות האירועים המכוערים של "Black Friday" המתרחשים פעם בשנה לפני החגים מראים כמה
הבעיה בחברה האמריקנית עמוקה.
התא המשפחתי נחלש, וכעדות העלייה במדד הגירושין במהלך המאה ה-20, העובדה שבגידה הופכת להיות דבר שבשגרה, ושקדושת הקשר נחלשה מאד בעשורים האחרונים, את כל אלו ניתן לייחס
לאדישות החברה האמריקנית ולערך הגדול שניתן לסקס בתרבות האמריקנית והמערבית בכלל.
אתם יכולים לקרוא לי שמרן, ואתם יכולים
להגיד שדעותיי מיושנות, אתם יכולים לנסות לטעון שדעותיי נובעות מחוסר פעילות (ואתם
תטעו), אבל לדעתי הערך שהחברה המערבית נותנת לסקס הוא מוגזם ומעוות. אל תבינו אותי
לא נכון, סקס הוא דבר מדהים ומהנה כשהוא נעשה בצורה הנכונה, אבל בצורה שערך זה מוצג
לרובנו ובצורה שרובנו תופסים אותו לדעתי הוא מפספס מהמטרה ומזיק לחברה.
הסקס מוצג
בתקשורת כאחת מהמטרות המרכזיות שהאדם (ובייחוד הגבר) צריך להשיג, בזה הוא נמדד,
הדבר פוגע בדימוי הנשי ובדימוי הגברי. הסקס מוצג לנו בכל פינה ולעיתים קרובות
במקומות שבכלל אין לו קשר. מתחזקת התפיסה שסקס מרובה עם פרטנרים רבים הוא המקום
אליו הגבר צריך לשאוף (ואצל האישה כמובן שזהו אחד המעשים הפסולים ביותר), כאשר
בפועל הפוטנציאל הגדול ביותר של האקט טמון בהכרת הפרטנר, ברצון להתחשב בו ולגרום
לו הנאה במקום להגיע לסיפוק עצמי (שוב גברי בדרך כלל) ולגמור עניין (והשימוש במושג
בהחלט נעשה בכוונה).
הדבר גורם לעיוות תפיסתי, לעובדה שאנחנו תמיד מחפשים, שגם
כאשר תהיה לנו האהבה הגדולה ביותר נשקול לוותר עליה למען החופש לקיים יחסי מין עם
פרטנרים רבים ככל האפשר. לעובדה שיש פער גדול בין התפיסה הגברית לתפיסה הנשית לגבי
סקס במקרים רבים, לפגיעה קשה בכבוד האישה ובכל הרעיון של אהבה, שהוא אחד הרעיונות
החשובים ביותר בעולם לדעתי.
ייתכנו מספר סיבות לעיוות הערך, אך האינטרס
מאחורי אשר מנחה הכל הוא כספי לדעתי. כמות הכסף שסקס מגלגל בשנה עצומה בקנה מידה
שאני לא בטוח שאנחנו יכולים למדוד. תרבות הבילוי האנושית בכל העולם מבוססת על
הרצון למצוא פרטנר, ובמקרים רבים המטרה היא לא מציאת אהבה (אחת המטרות הנעלות
בעיניי) אלא מציאת פרטנר ללילה לשם ביצוע סקס בינוני (קונדומים? זהו אמצעי המניעה
הטוב ביותר להימנעות ממחלות מין והיריון? אתם אמיתיים?!) אבל לצאת מגניב ממש ועם
סיפורים שמזכירים את כל הסיפורים הכל כך אדירים שאנחנו רואים בסרטים אליהם אנחנו
שואפים, במודע או שלא במודע.
מספר הקמפיינים הפרסומיים המשתמשים בסקס
להעברת מסריהם (ונוחלים עקב כך הצלחה גדולה) הוא עצום. כמות הסרטים וסדרות
הטלוויזיה המשתמשות בסקס להנעת הסיפור שלהם היא בלתי נתפסת, עד כדי כך שקשה למצוא
כיום סיפורים נטולי סקס לחלוטין. ואסור לשכוח כמובן את תעשיית הפורנוגרפיה הענפה
שהתפתחה בעשורים האחרונים, שפריחתה התעצמה בעקבות התפשטות האינטרנט. כיום צפייה
בפורנוגרפיה (דבר שכמו כמעט כל גבר גם אני לא חף ממנו) הפכה להיות דבר שבשגרה
והדבר שוב מעוות את התפיסה לגבי יחסי מין והציפייה שלנו מהם. בנוסף קיימים
המקצועות העתיקים ביותר בעולם שגם הם תעשייה שמגלגלת כספים רבים בשנה, נכפית
לעיתים על הנשים כאשר לגברים שבאים אליהן לא אכפת שהן אפתיות, כל שאכפת להם הוא
מסיפוקם המיני.
כל התופעה הזאת נוצרת כתוצאה מחוסר אכפתיות
כללית והרצון להרוויח כסף בכל מחיר, וכך במקום לרסן את האינסטינקטים שלנו למען
החברה, למען האהבה, ולשם יצירת תא משפחתי יציב לגידול דור המשך חזק וטוב יותר
(שזהו מבחינה טבעית היעוד האמיתי שלנו בעולם), הסקס מוצג לנו בכל פינה ופוגע בכל
הערכים שציינתי.
שחיתות פוליטית
בצורה דומה וטבעית, האדישות התפשטה גם
לשלטון, המניעים האידיאולוגיים הכלליים התחלפו במניעים חומריים אישיים, ואמון
הציבור בשלטון התדרדר בהתאם. סקר מצוין לגבי אמון הציבור בשלטון (המבוסס על מספר רב של מקורות), מראה את התנודות באמון הציבור
בממשלה בעקבות אירועים שונים שהתרחשו בעשורים האחרונים. המסקנה היא שאמון הציבור עמד
באוקטובר 2013 על 19%, ושמגמת הירידה התמידה מאז רצח קנדי (עם עלייה בעקבות
אירועים בטחוניים מסוימים, כגון מלחמת המפרץ ונפילת התאומים). אמון כל כך נמוך
בממשל הוא כישלון שלטוני ושינוי גדול חייב לקרות בשביל להחזיר את המצב לימי קנדי.
הדבר משפיע על כל פעולה שהתושבים מבצעים למען השלטון, משום שאם הם מרגישים שהשלטון
לא פועל לטובתם הם מתחילים להטיל ספק בצורך בפעילות לטובתו, וכך המדינה נחלשת.
דעיכה צבאית
העם האמריקאי החל למאוס במלחמות, ובצדק.
הוא סבל מספר מלחמות קשות מאד, ולא בכולן היה חייב להתערב בראייתו, וכעת לאחר
שנראה לו שהגיע ליציבות הוא לא רוצה להתערב בעימותים שאינם קשורים אליו בצורה
ישירה. התופעה החלה במלחמת וייטנאם כשהלחץ הציבורי האדיר שהופעל על המשטר והכישלונות
הצבאיים בפועל גרמו לנסיגת הכוחות האמריקניים. התופעה המשיכה במהלך השנים, כאשר באוגוסט
2013, אפילו לאחר שהנשיא שלהם החליט לתקוף בסוריה והכריז בגלוי שכך יעשה, העם סירב
והתקיפה לא התבצעה.
הצבא האמריקאי הוא צבא מקצועי, בו משרת חלק
קטן מאד יחסית מהאוכלוסיה, דבר התורם להגדלת הפער בין הצבא לעם. העבודה בו נחשבת יחסית מכניסה ללא צורך בהשכלה מקדימה
ויכולה לספק יציבות רבת שנים.
בעקבות המאפיינים הללו, והמיאוס הכללי
במלחמה, האוכלוסייה שהוא מושך אליה איננה האוכלוסייה האיכותית ביותר, אלא אלו שלא מצאו את מקומם,
שאין להם כסף לממן לעצמם לימודים אחרי התיכון או לא הצליחו להתקבל ללימודים, ועם
זאת, לצורך הישארותו אטרקטיבי המשכורות עדיין יחסית מנופחות. כך נוצר, בדומה לצבא
הרומאי שצוין לעיל, צבא באיכות נמוכה שעלויותיו גבוהות.
הכישלונות הצבאיים בחצי
השני של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 גרמו לציבור האמריקני לסלוד מלחימה עד לרמה של
קרקוע הצבא, כאשר באופן מעשי נראה שהסיכוי שארצות הברית תיכנס ללחימה כלשהי בשנים
הקרובות ללא איום ישיר עליה או על נכסיה (כלומר הנפט שלה) נמוך מאד.
דעיכה כלכלית
קצרה היריעה מלפרט כאן את כל הבעיה הכלכלית.
בהשוואה לרומא, אטען שגם הכלכלה האמריקנית הופכת פחות יצרנית, ותלויה במשאבים
חיצוניים לקיומה וזוהי הסיבה העיקרית להיחלשותה והמניע מאחורי פעולות רבות של
הממשל.
במהלך המהפכה התעשייתית קמו מפעלים רבים
בארצות הברית, ואלו עבדו ותרמו להצלחת החברות. עם הצלחת החברות העובדים החלו לדרוש
יותר, התאגדו בהתאם לזכותם החוקתית לוועדי עובדים והגיעו להישגים מרשימים מול
התאגידים הגדולים בהם עבדו, צעד בהחלט לגיטימי, כי לעובד היחיד קשה להתמודד עם
החברה הגדולה, וביחד כוחם גדול הרבה יותר.
אך
וועדי העובדים לא ידעו שובע, וכאשר התחזקו יתר על המידה ודרישותיהם עברו את הגבול
(לדעת החברות), העדיפו רוב הגופים להעתיק את מפעליהם למזרח. כך הכוח היצרני האמריקני
עשה את דרכו מאדמת ארה"ב לארצות המזרח. החברות אמנם עדיין אמריקניות, אך מדובר בהנהלה בלבד
כאשר הידע הטכנולוגי האמיתי נמצא במזרח הרחוק.
נוצר פרדוקס בו הוועד נפל משיא כוחו וחבריו
משיא זכויותיהם הסוציאליות, למצב בו אין להם כלל פרנסה. דטרויט היא עיר שפרחה
במהלך המאה ה-20 וכיום היא עיר עניה ונטושה, בה הפשע גואה ולעירייה לא היתה ברירה
אלא להכריז על פשיטת רגל, וכל זאת בגלל עזיבת מפעלי המכוניות את העיר למזרח.
משאב חיצוני נוסף בו תלויה הכלכלה
האמריקנית (והמערבית בכלל) הוא נפט (או אנרגיה). הזהב השחור מניע את הכלכלה מתחילת
המאה ה-20, ובאמצעותו נקבעים סדרי עולם. התלות של ארצות הברית בנפט היא אבסולוטית,
והדבר משפיע על מדיניותה בעולם, ועל כך שחברות האנרגיה הפכו עוצמתיות בצורה בלתי
רגילה, ברמה שיכולה לשנות החלטות ממשלה בכל מקום בעולם (וראינו את ההשפעה העצומה שלהם
בנושא הגז הטבעי לא כל כך מזמן).
כאשר הכלכלה תלויה במקורות חיצוניים היא לא
יכולה לקיים את עצמה והיא צריכה להתרחב ברגע שמקורות אלו נגמרים בשביל להמשיך ולהתקיים,
כפי שגם הרומאים היו צריכים לעשות. אבל כמו הרומאים, גם לאמריקאים אין כרגע הצדקה
ציבורית לעשות זאת (למרות שהם קיבלו הצדקה בתחילת העשור) והדבר גורם להיחלשות
הכלכלה שלהם בצורה מתמדת.
מתחים פנימיים
מתחים אתניים הם מנת חלקה של כל חברת
מהגרים, אך היה נראה שהחברה האמריקנית התייצבה בנושא והשוואת זכויות השחורים שהחלה
באמצע המאה ה-20 הגיעה לשיא חיובי חדש עם בחירתו של הנשיא השחור הראשון. עם זאת,
דווקא בכהונתו של אובמה נראה שהמתחים הפנימיים הקיימים בין השחורים ללבנים
בארה"ב מתגברים והפסיקות של בתי המשפט במדינה לא עוזרים למצב כלל וכלל.
כדוגמה, ניתן לציין את הפסיקה במשפט הרצח של טרייבון מרטין, הנער השחור שנורה על ידי איש המשמר האזרחי הלבן ג'ורג' צימרמן כאשר היה
לא חמוש ב26 בפברואר 2012. זימרמן זוכה בטענה שפעל מהגנה עצמית. המקרה גרר תגובותנרחבות מאד ומספר פשעי שנאה וקריאות נרחבות לשינוי חוקי ההגנה העצמית והסיווג
הגזעני במדינת פלורידה. מקרה מוות נוסף שגרר תגובות נרחבות אירע ב2 לנובמבר 2013,
אז רנישה מקברייד, נערה שחורה, נורתה כאשר
דפקה על דלת בית על מנת לקבל עזרה לאחר תאונת דרכים, ובמקרה דומה בספטמבר של אותה
שנה נורה נער שחור 10 פעמים על ידי שוטר כאשר גם הוא חיפש עזרה לאחר תאונת דרכים.
כל מקרה כזה, בהיעדר ענישה מספקת בעיני הציבור השחור, גורם למתח הגזעי בארה"ב
לעלות ואם השלטון ימשיך להתייחס לבעיה באדישות הדבר עלול להסתיים במשבר רציני.
עלייה במומים מולדים
בהשוואה לטענה על הרעלת עופרת ברומא, ניכרת
עלייה במספר התינוקות הנולדים עם פגמים מולדים בשנים האחרונות, בארה"ב 3% (!) מכלל התינוקות נולדים עם
פגם מולד כלשהו). הסיבות לעלייה שונות ומסובכות, אבל לדעתי מבחינה סביבתית ניתן
לתלות את האשם בכמות הקרינה וזיהום האוויר אליהם אנחנו נחשפים וכן טיפול תרופתי
ותזונתי לקוי.
הבעיה נשארת יחסית מתחת לפני השטח, משום
שהאינטרסים הכספיים של שימוש במוצרים שגורמים לבעיות גדולים מאד. אנחנו לא שומעים
על הבעיה בתקשורת (לפחות לא במידת החשיפה שבעיה קריטית שכזו צריכה לקבל) וכך כרגע
בשביל רוב האוכלוסייה היא לא קיימת, אבל למעשה היא צריכה להקים צעקה גדולה, משום
שההתגברות בהחלט מסכנת את החברה, ויש לדרוש מכל בעלי המקצוע למצוא פתרונות מידיים.
גם כאן, האדישות היחסית של רוב החברה לנושא
מונע התעסקות אמיתית בו, הרי כולנו מעדיפים להשתמש בפלאפון שהפך להיות חלק מחיינו
בלי לחשוב על השלכות הקרינה לבריאותנו. במספר גדול מאד של בתים בישראל קיימת
תקשורת אלחוטית, המעלה את רמת הקרינה, והדרישות להקטנת רמת הזיהום האוויר או מציאת
אנרגיה מזהמת פחות שוליות מאד.
ובינתיים בישראל
מטרת כל התופעות שהצגתי היא להראות לנו
שהאדישות כבר כאן, והיא מתגברת מיום ליום. החברה הישראלית, על מצבה הטוב יחסית
לאחותה הגדולה מאמריקה מבחינת מודעות (בגלל שהרבה יותר קשה להישאר אדיש בסביבתנו),
לא חפה מאדישות, וההתגברות בכוחה של ישראל תרם לירידה בערכיות החברה.
ניתן לראות את הדבר באותם סממנים, עלייה במספר הגירושים והבגידות,
עלייה בסגידה החומרית, ירידת אמון הציבור בממשלה ובתקשורת ועלייתה שחיתות הפוליטית, עליית מספר המשתמטים מהצבא ושינוי היחס כלפיהם, עליית האלימות
בבתי הספר כלפי תלמידים ומורים ופרמטרים אחרים שצריכים להוות דגלי אזהרה לכולנו. בנוסף
לכל הנתונים הללו שניתן להוכיח בצורה אמפירית, גם ההרגשה הכללית היא שחלה התדרדרות
ערכית בישראל.
אין ספק שאנחנו חברה הרבה יותר מלוכדת מרוב
החברות המערביות בעקבות האופי המיוחד של המדינה שלנו, אבל צריך לשאוף למצב בו יום
אחד נחייה בשלום ובשגשוג, וצריך להתכונן גם לסכנות שמצב זה עלול להעמיד כנגדנו.
לסיכום
התמונה שאני מציג היא אמנם תמונה מעט
פסימית, אבל אני אופטימיסט מטבעי, ואם הייתי חושב שהמצב אבוד לא הייתי טורח לכתוב
את דבריי ולפרסם אותם. אני ממש לא חושב שהמצב בלתי הפיך, אבל בשביל להחזיר את המצב
לקדמותו (ולנסות להשאירו יציב או בטיפוס מתמיד) יש להזכיר לציבור שהכוח הוא אצלו ולהתריע
לו שאחד מאויביו הגדולים ביותר כבר נמצא בקרבו. יש להבין את חשיבות הערכיות
והחשיבה למען הכלל יחד עם החשיבה האישית ולפעול לקידומה בשנית בעזרת התקשורת (שאם
תפיץ יותר תכנים ערכיים תפיסת הציבור תשתנה בהתאם), בעזרת החינוך (על כל רבדיו)
ובעזרת השלטון (הציבור משווע לשליט שיהיה באמת ערכי ולא להצגות שאנחנו מקבלים
כיום).
אסור להבין מדבריי שאני נגד הנאה ודוגל
בעבודה קשה בלבד. אני לא קדוש ולא מתיימר להיות כזה, אני נותן חשיבות גדולה מאד
להנאה, משום שבלעדיה לא יכול האדם להתקיים לדעתי, אבל כמו כל דבר בחיים צריך למצוא
את האיזון, למצוא את האיזון בין נהנתנות אישית לעבודה קשה ובין חשיבה אנוכית
לחשיבה כללית. אני לא טוען שכולנו צריכים להפוך לאלטרואיסטים אבל כן חושב שיש לקחת
בחשבון את טובת הכלל כחלק מהשיקולים המניעים אותנו בפעולותינו.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
כחובב היסטוריה נוסף, מאוד אהבתי את הרשומה אולם כן ארצה להוסיף נקודת שוני:
השבמחקבניגוד לקיסרות הרומית, אמריקה היא דומיננטית בעולם בו האנושות היא מקשה אחת וכדור הארץ הפך לבית אחד (הכוונה שכבר אין באמת יותר נתק פיזי אמיתי או מרחבים שצריך לגלותם - חוץ מקרבעית הים אבל זה כבר סיפור אחר :) ). בעולם מקושר כזה יש לנהוג במשנה זהירות שכן אידאולוגיה יכולה להוביל באותה מדיה להרס האנושות כשם שהיא יכולה להוביל לגאולתה. ארה"ב, על כך חסרונותיה היא עדיין הסמן המקדים הטוב ביותר שיש לנו לסדר שיוביל לשגשוג והרמוניה לכל האנושות. לכן בניגוד לרומא, אסור לנו לוותר על ארה"ב לעניות דעתי.
כוונתי בכתיבת הרשומה היא הפוכה, אני לא חושב שאנחנו צריכים לוותר על ארה"ב כמנהיגת העולם, אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף להחזירה למסלול של עלייה. כל שטענתי הוא שהדמיון בתופעות צריך להדליק נורות אדומות אצל כולנו...
מחק