יום ראשון, 1 ביוני 2014
הנדסה גנטית על רגל אחת
לפני שבועיים הקדשתי את הפרסום השבועי שלי לקידמה, והסכנות שיש בה כאשר היא מונעת מאינטרסים כלכליים בלבד. שלושה ימים לאחר מכן, הפיץ המדען הראשי הודעה המכריזה על צירוף של התאגיד הרב לאומי 'מונסנטו', המזוהה בעיקר עם הנדסה גנטית של זרעים, לתוכנית שיתוף הפעולה עם תאגידים רב לאומיים והצית מחאה אינטרנטית, אך זו עודנה בחיתוליה.
השיח בנושא בישראל כמעט ולא קיים, ותכננתי לעסוק בו כחלק משגרת הפרסומים בשביל לעורר אותו. אירועי השבועות האחרונים האיצו את התהליך וחג הקציר שבפתח הוא זמן מצוין לעסוק בו.
בארוחת השישי האחרונה ניסיתי להצית דיון בנושא הנדסה גנטית במזון ובחקלאות וגיליתי שהידע והעניין בו לא גדולים. לכן בחרתי להתעסק בו בצורה בסיסית של שאלות ותשובות, כשהמטרה היא להציגו לאנשים שאינם מודעים אליו ולמאבק המתחולל סביבו.
אז מהי הנדסה גנטית ואיך היא קשורה לחקלאות?
בקצרה, הנדסה גנטית היא שינוי ה-DNA של אורגניזם מסוים בצורה מבוקרת, על מנת להעניק לו תכונות רצויות נוספות. בחקלאות הוא בשימוש בעיקר על יבול. מדובר בזרעים מהונדסים גנטית, שנוספו להם תכונות כגון עמידות לקוטלי חרקים או ייצור עצמי של קוטלי חרקים ובאמצעותם היעילות והתוצרת.
למה זה רע?
לכאורה, העיסוק בהנדסה גנטית נראה בהחלט תמים, משום שכמו שציינתי הקידמה בהחלט יכולה להשפיע לטובה על האנושות. עם זאת, כאשר המניעים לקידמה פסולים והיא נעשית בצורה שגויה היא עשויה להיות מסוכנת.
בעולם המדע קיימת מחלוקת גדולה סביב השפעותיו של יבול מהונדס גנטית, ובמספר הזדמנויות ניסו לקשור בינו לבין בעיות בריאות שונות. ארגון הרפואה הסביבתית האמריקני פרסם הודעה בה הוא מזהיר מ"סיכונים בריאותיים חמורים" בצריכת יבול מהונדס גנטית בהתבססות על מחקרים שנערכו על חיות בהם נגרם נזק לאיברים פנימיים, לקיבה ולמערכת החיסונית.
סכנה נוספת נוגעת להעברת אלרגנים (חומרים שעלולים לגרום לתגובה אלרגית) בין צמחים בזמן ההכלאה, וכך יהיה קשה מאד לאנשים האלרגיים לחומר מסויים לעקוב אחרי המוצרים שאסור להם לצרוך.
בתחום העברת הגנים קיימת סכנה נוספת, של העברת גנים עמידים לתרופות בין צמחים ומשם לקיבה שלנו, אך המידע (כמו תמיד) אינו חד משמעי. בנוסף, ישנם חוקרים הקושרים בין העלייה בהתפשטותן של מחלות קיבה שונות לשימוש ביבול מהונדס גנטית.
פגיעה נוספת נוגעת לסביבה ולמערכת האקולוגית. מדובר במערכת רגישה וכל שינוי קטן בה יכול להשפיע על פרמטרים רבים שלא נבדקו. גם כאן קיימת מחלוקת וקיימים מחקרים סותרים המציגים יתרונות וחסרונות.
לכל הפחות אפשר להגיד שקיים חוסר וודאות גדול בנושא, והעובדה שהמוצרים לא נבדקים לפני הפצתם בשוק מהווה את אחד ממוקדי המחלוקת, כאשר גם ארגון הרפואה האמריקני תומך בביצוע בדיקות עצמאיות מקיפות לכל מוצר לפני הפצתו.
למה אנחנו צריכים את זה?
הטיעון המרכזי בו משתמשת תעשיית ההנדסה הגנטית בתחום נוגע להפחתת השימוש בקוטלים (חרקים ועשבים) ובהגדלת התוצרת החקלאית לשם טיפול בבעיית האוכל בעולם (רדו לתחתית הדף באתר של ארגון התעשייה הביו טכנולוגית).
שתי הנקודות האלה גם הן שנויות במחלוקת. מחקר שפורסם ב2012 מראה לדוגמה שהשימוש בקוטלים שונים דווקא עלה ב-7% בעקבות השימוש ביבול מהונדס גנטית. הסיבה היא שימוש מוגבר הרבה יותר בקוטלי עשבים כאשר השימוש בקוטלי חרקים דווקא ירד.
מחקר נוסף בדק את ההבדל בתוצרת בין יבול טבעי ליבול מהונדס גנטית, וקבע שבארה"ב השימוש בהנדסה גנטית לא בהכרח העלה בצורה משמעותית את התוצרת החקלאית.
האם באמת אין מספיק אוכל בעולם?
כולנו שמענו על פיצוץ האוכלוסין העולמי, ועל המחסור באוכל שעתיד לפקוד אותנו בעתיד אם לא נתכונן אליו כמו שצריך. עם זאת, גם הקביעה הזאת שנויה מאד במחלוקת. המומחים דווקא טוענים שיש מספיק מזון בעולם (או אפילו פי 3 ממה שצריך), אך לא לכולם יש אליו גישה (למידע נוסף). גם בישראל נזרקים בשנה מאות ואלפי טונות של אוכל ראוי והשנה עלו טענות שרשתות הסופרים הגדולות השמידו מוצרים לצורך שליטה במחירים.
העובדה שברוב העולם המערבי ישנה בעיה חברתית של עודף משקל, בזמן שבמדינות העולם השלישי ישנה בעיית רעב קשה, מזכירה לי קטע מהסרט "משחקי הרעב: התלקחות" שתוקף את נושא חלוקת האוכל:
מהו מונסנטו?
מונסנטו הוא תאגיד כימיקלים רב לאומי (אמריקני במקור) שייצר בין היתר את הDDT (שהוצא בינתיים מהחוק) והAgent Orange (רעל ששימש במלחמת ויטנאם). עלייתו לגדולה בתחום החקלאות החלה בייצור קוטל העשבים "ראונד-אפ" שהפך לפופולרי בהיסטוריה בשנות ה-70.
באמצע שנות ה-90 נכנס התאגיד לתחום ההנדסה הגנטית והחל לפתח זרעים העמידים לקוטלי העשבים, וכך נוצר מצב שאותה חברה שמוכרת את הכימיקלים המשמשים לקטילת העשבים מייצרת גם את הזרעים.
הזרעים אותם מפתח מונסנטו נרשמים כפטנט, וכיום יש לו כ-11,000 פטנטים על זנים שונים שנוצרו על ידו. המשמעות היא שאסור לחקלאים ללקט זרעים מצמחים קיימים ולזרוע אותם שנית, ומונסנטו לא היססה לתבוע חקלאים על הפרת פטנט בנושא. בהקשר זה הוזכר שמו של התאגיד כגורם תורם למכת ההתאבדויות בקרב חלקאים ברחבי הודו, שבעבר השתמשו בזרעים מלוקטים וכעת נאלצים לקחת הלוואות ענק שלא יוכלו לכסות בשביל קניית זרעים מהונדסים גנטית.
בנוסף נקנס התאגיד בעקבות הטעיית הציבור ב2007 כשטען שהראונד-אפ יתפרק באופן טבעי ולא ייספג באדמה, ובפסיקה נוספת של בית המשפט העליון בצרפת הוא הורשע בזיהום סביבתי. הוא הואשם גם בזיהום דרך צד שלישי בבריטניה, בזיהום ישיר של נהר אלבאמה ובמתן שוחד באינדונזיה.
כמו כל תאגיד גם מונסנטו משתדל לקנות בעזרת כספו את הקירבה לשלטון באמצעות תרומות לקמפיינים פוליטיים ומערך לוביסטים ענף, ובכך הוא יוצר לעצמו יתרונות שלא קיימים לצרכנים הפשוטים וללקוחותיו האיכרים.
מה אפשר לעשות בנושא?
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להעלות את המודעות לנושא שכמעט לא מדברים עליו בישראל. הנדסה גנטית נשמע כנושא תמים לגמרי ממבט ראשון, אבל כמו כל דבר הקשור לקידמה, הוא נייטרלי לגמרי, הוא תלוי במניעים המובילים אליו ובתוצאותיו.
הדרך הפופולרית ביותר לטיפול בבעיה היא באמצעות סימון המוצרים המהונדסים גנטית. בדיקה שערך משרד התקציבים של מדינת וושינגטון גילה שהעלות של סימון המוצרים ואכיפת חוקים בנושא תהיה נמוכה ותגיע ל-3.4 מיליון דולר בפריסה של 6 שנים. עם זאת, רוב ההוצאות בנושא יתעסקו בהגנה על החוקים החדשים בבית המשפט, ותמיד קיים סיכון שבית המשפט יבחר לבטל את החוק.
דרך נוספת לטיפול בבעיה קוראת לבדיקה עצמאית מקיפה, בה מצדד גם ארגון הרפואה האמריקני. חשוב לציין שהנדסה גנטית הוא תחום רחב, וייתכן שלאחר בדיקה מספקת יימצאו זנים שהיתרונות בהם עולים בהרבה על החסרונות. עם זאת, מספר הבדיקות העצמאיות הנערכות כיום קטן יחסית, והממצאים שלהן מראים לעיתים שימוש בזנים מזיקים ותופעות לוואי מדאיגות.
הדרך האחרונה והיעילה ביותר היא להשתמש בקול שלנו וחשוב מזה בארנק שלנו. מונסנטו הוחרמה באירופה ורוסיה ובסין הוטל חרם על יבולים מהונדסים גנטית. בעולם, קיימת מחאה רבה בנושא והוא נמצא במרכז השיח, כאשר מיליוני אנשים יוצאים לרחובות ומפגינים נגד הפצה לא מבוקרת של אוכל מהונדס גנטית. מחאות דומות שיתעוררו בישראל בישראל, תוך קריאה למחקר מקיף יותר בנושא ועידוד השיח בהחלט יעודדו טיפול בנושא. כמו כן, כל אחד מאיתנו יכול להתחיל להיות מודע לצריכה שלו ולנסות להמעיט באוכל מהונדס גנטית, במיוחד אם הוא סובל מבעיות קיבה שונות.
אז למה שום דבר לא נעשה?
העוצמה שיש לתאגידים דוגמת מונסנטו גדולה מאד, ויש להם כלים רבים להילחם במחאות נגדם באמצעות הפצת מידע סותר ותגובות ממומנות, תביעות משפטיות והשפעה פוליטית. הסיבה שהתאגידים מתנגדים לסימון מוצרים קשורה כמובן לפגיעה ברווחים, ולא רק בעקבות עלויות הסימון, אלא העלויות של שוק אורגני שילך ויגדל וחקלאים שיעדיפו לסחור בשוק הזה. בינתיים הקונצנזוס החברתי בארה"ב לגבי סימון מוצרים לדוגמה הוא מהגבוהים שהמעצמה ידעה כאשר סקר שערך ה'ניו יורק טיימס' מצא ש-93 אחוזים בעד הצעד.
במדינה כמו שלנו קל להרדים את הציבור בנושאים מסוימים וזוהי אחת הראיות לכך. מדובר באחד הנושאים המרכזיים בשיח העולמי, אך בישראל המודעות אליו אפסית. בעיה בעלת פוטנציאל השפעה על כל אחד מאיתנו ואנחנו כלל לא מודעים אליה, כך שהדבר הראשון שצריך לעשות הוא לפחות להתחיל לדבר עליה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה