יום רביעי, 18 ביוני 2014
החשוד המיידי
ביום שישי התקבלה הידיעה המצערת ששלושה ילדים נעלמו כאשר
עשו את דרכם חזרה לביתם, ושהחשד הוא שהם נחטפו. מיותר לציין שכל מקרה כזה של היעלמות של שלושה ילדים
מקומם, ולא רק בישראל הוא יתפוס כותרות מרכזיות. כמו כן, אין ספק שקיים קונצנזוס
מלא (או הכי קרוב שאפשר להגיע לאחד כזה בישראל) באשר לרצון להחזירם בריאים ושלמים.
אין ספק גם, שבמדינה כמו ישראל כאשר נעלמים שלושה ילדים מעבר לקו הירוק הנחת היסוד
היא שמדובר בחטיפה.
עם זאת, יש הבדל בין הנחת עבודה לבין הסקת מסקנות. מהר
מאד החלו להאשים בכירים במערכת הפוליטית, ביניהם ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ (שהוא
גם מס' 2 במפלגת השלטון), את חמאס כאחראי ישיר לחטיפה וקישרו בין הפעולה לאיחוד
בין חמאס לפת"ח.
בינתיים, מספר ארגונים טענו כיהם האחראיים לאירוע, אך אף אחד מהם לא מקושר לחמאס ובישראל מתחילים לתמוה מדוע חמאס לא לוקח אחריות על
פעולה שברור כבר לכולם שהוא עשה. כמו כן, אבו מאזן גינה באופן רשמי את האירוע וקרא לאחראיים להשיב את הילדים בריאים
ושלמים וחמאס הכחיש מעורבות בו.
זאת לא הפעם הראשונה שמאשימים את חמאס בפעולות
מסוימות ללא ביסוס כלשהו. נראה שמדובר כבר בדפוס חוזר בתקשורת הישראלית. כמו
בפעמים הקודמות, גם כאן כבר ברור לאזרחי ישראל מיהו האחראי לפעולה, אפילו שזה לא
בהכרח מוצדק.
נשאלת השאלה, האם הפעולה אכן משרתת את האינטרסים של
הארגון, ואם היא אכן משרתת אותם והוא אכן עומד מאחוריה, מדוע הוא בוחר להסתתר?
לדעתי, האיחוד הפלסטיני היה תוצאה ישירה של היחלשותם של האחים המוסלמים במצרים
והרצון של חמאס לשקם את היחסים עם המדינה. אני גם חושב אם כך שקיים קשר ישיר בין
נפילתו של מורסי לפני כשנה להתמתנות של הארגון והשקט שבא כתוצאה ממנה. מבצע חטיפה
שכזה מן הסתם יערער את האיחוד עם הפת"ח ויחליש מאד את סיכויי השיקום ההכרחי
כל כך לחמאס, משום שלמצרים יש למעשה הכוח לשים את עזה במצור.
דווקא ישראל היא זו שמרוויחה בזירה המדינית מן החטיפה,
לפחות יותר מן החמאס. כמו שצויין לעיל' היא מיהרה לנצל את האירוע בשביל לנסות לערער את האיחוד הפלסטיני, ויצאה בקמפיין דה לגיטימציה לממשלת האחדות החדשה של אבו
מאזן וחמאס. השר יעקב פרי אף הודה שקיימת
כאן הזדמנות ושלממשלה הנוכחית יש עניין שהשותפות תפורק. ישראל גם יצאה למבצע מעצרים מאורגן ונרחב,
כשבמוקד שלו החלשתו הכללית של חמאס, במסגרתו מאות מבוקשים כבר נעצרו ובו בעת
הכשירה בהליך בזק עליו נמתחה ביקורת רבה את חוק ההזנה בכפייה (שנועד להכשיר האכלה בכוח של אסירים
שובתי רעב).
די ברור למה ישראל מאויימת מהאחדות הפלסטינית. כפי
שהראיתי בשבוע שעבר,
יש לנו אינטרס לפצל את העם הפלסטיני לשני פלגים שיאבקו גם אחד בשני ולא רק בנו. המודיעין הישראלי הופתע מהאיחוד,
שתפס גם את המערכת הפוליטית לא מוכנה (לפחות כך הוצגו הדברים בתקשורת). טיעון חוסר
הרלוונטיות של אבו מאזן, בו נעשה שימוש מספר פעמים במהלך המשא ומתן (לדוגמה מפיו של שר הביטחון שלנו), איבד מתוקפו וכך ירד לטמיון עוד תירוץ בדרך לפתרון
הסכסוך. אותם טוענים עברו לתקוף את הדברים מזווית אחרת, עכשיו כשאבו מאזן משתף
פעולה עם חמאס הוא אינו יכול להיות רלוונטי משום שחמאס הוא ארגון טרור.
מה טוב יותר מלהזכיר לעם הישראלי שחמאס הוא אכן ארגון
טרור שמאיים על בטחונו השכם והליל מאשר אירוע חטיפה של שלושה נערים תמימים? באותו
הרגע, ובעקבות מבול הידיעות על האירוע, אנחנו מתחילים לחיות באשליה שקיימת הסלמה
קשה באזור (וגם משום שבחלק מהמקרים אומרים את זה באופן מפורש) ושחמאס הוא האחראי
הראשי לה. בפועל 2013 היתה אחת השנים השקטות ביותר בתולדות הסכסוך
ו-2014 ממשיכה אותה באותה המגמה, בין היתר בעקבות ההסכמות שהושגו לאחר מבצע "עמוד ענן" שהורידו את כמות הרקטות, הפצמ"רים
וניסיונות הפיגוע מרצועת עזה בכ-90%.
מבול הידיעות משרת את השלטון בדרך נוספת והיא דרך ההסחה. המירוץ לבחירות הנשיאות שנסחט
גם הוא עד טיפת המידע האחרונה נגמר שלושה ימים בלבד לפני החטיפה, ובזמן שהאירוע
הנוכחי הוא אירוע חשוב שצריך להיות מסוקר, הסיקור המוגזם שלא מוסיף דבר בהחלט
מוריד נושאים אחרים (וחשובים לא פחות) לשוליים. מבדיקה מהירה שעשיתי ב-17.06.14
במספר אתרי חדשות גדולים, נושא החטיפה תפס את כלל הכותרות הראשיות ומעל ל-50
אחוזים מכלל הידיעות תחת הערך חדשות.
משבר שלטוני נוסף שנפתר ברקע הוא זה שבין האוצר למשרד
הביטחון. ביום שני (16.06.14) הוסכם בין המשרדים ששדה
דוב יפונה עד 2017 וצה"ל יפסיק לעשות שרירים בדמות הפסקת האימונים, ובתמורה
הסכים האוצר לתוספת של מיליארד ש"ח לתקציב הביטחון תחת התחייבות להימנע
מדרישות נוספות. עם זאת, עקב ה"הסלמה" הנוכחית, והעובדה שאנחנו
עומדים בפני "מערכה ארוכה" ייתכן
שגם התחייבות זו תופר (כך נאמר בכתבה אליה אני מפנה בתחילת הפסקה). בהתאם לגישת חלון אוברטון (המתייחסת
בקצרה לטווח הרעיונות שהציבור יקבל בכל זמן נתון), נראה שאין זמן טוב מזה בשביל
למכור הסכם שכזה לציבור וגם להכין אותו להפרת ההסכם בעתיד.
חשוב לציין, שמאז הידיעות הראשוניות על פיהן קיים חשד
שמדובר בחטיפה, לא קיבלנו כל מידע חדש על האירוע. בינתיים, באו"ם ובגרמניה הלכו
רחוק יותר כאשר סירבו לקבוע באופן חדש משמעי שאכן התרחשה חטיפה, באומרם (לצד
גינויים כמובן) כי אין בידם מספיק מידע בשביל לקבוע באופן חד משמעי. לדעתי הם
צודקים. בזמן שאני בהחלט מאמין שמדובר בחטיפה וקורא להחזרה של הנערים לביתם, אין
בידינו מספיק ראיות בשביל לקבוע מעל לכל ספק שזהו אכן המצב, ואין לי שמץ של מושג
מי אחראי לה, וכל עוד אני נשאר בעלטה גם לא אוכל לקבוע.
אין ספק שמדובר באירוע עצוב מאד, ואין ספק שקיים רצון עז
להחזרת הנערים לביתם כמה שיותר מהר ובבריאות מלאה. עם זאת, הניצול הציני של ממשלת
נתניהו את המצב לצבירת רווח פוליטי ומדיני (ולא בפעם הראשונה) והנהירה הציבורית אחריה
היא עוול גדול. גם באירוע מצער קודם התקשורת
והממשלה הסיקו מסקנות בשבילנו, מסקנות שעד עכשיו עדיין לא הוכחו כנכונות ולרובנו
ברור שהוסקו מוקדם מדי.
אסור לנו לתת לפוליטיקאים שעומדים בראשנו להסיק בשבילנו
את המסקנות שהם רוצים שנסיק, משום שלעיתים רבות הן נגועות באינטרסים פוליטיים
אחרים והקשר ביניהן לבין האמת עלול להיות מקרי בהחלט. ברגע שאנחנו מבינים שלשלטון
אינטרס לתמרן אותנו לכיוון מסוים, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב בעצמנו ולבחון את
טענותיהם של הפוליטיקאים בצורה ביקורתית הרבה יותר.
עריכה (19.06.14): והנה
נושא נוסף שנדחק לשוליים, נושא חשוב מאד שנוגע למאות אלפי תושבים, אך רובנו כלל לא
שמענו עליו בגלל מבול הידיעות שלא מחדשות כלום על החטיפה. אתמול בלילה היתה שריפה נוספת בבתי
הזיקוק בחיפה והאזור שוב התכסה בענן כימיקלים רעיל, ותושבים דיווחו על קושי לנשום.
הנושא דווח במבזקון קטן בYnet ומלבד זה לא
סוקר בכלי התקשורת המרכזיים.
עריכה 2 (22.06.14): רון
בן ישי, פרשן צבאי בכיר בYnet, מכריז בטור שלו
על הסלמה אפשרית מול עזה, אך מכריז גם שלחמאס אין קשר ישיר לחטיפה (לראשונה בתקשורת המיינסטרים למיטב ידיעתי). הסיבות להסלמה
האפשרית (עפ"י בן ישי) נוגעות לירי הרקטות ומצבו הכלכלי הקשה של החמאס כתוצאה
ממבצע "שובו אחים" והצורך הישראלי בהשבת ההרתעה. לפי הנאמר בטור, עולה
השאלה האם הסלמה היא הכרחית במקרה הזה, והאם אי אפשר לנצל את חולשתו של חמאס
והתמתנותו דווקא לפתירת הסכסוך בדרכים אחרות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה