"הגלולה" בפייסבוק:

יום שלישי, 1 באפריל 2014

מתכון למהפכה - המהפכה באוקראינה ואנחנו


פורסם במקור ב23.02.14
"מדי פעם נצטרך להשקות את עץ החרות בדמם של פטריוטים ועריצים."
לא ברור מה קרה אתמול (ה22.02.13)  באוקראינה, אבל באופן עובדתי הוא היווה נקודת מפנה במאבק בן כמעט 10 שנים של העם האוקראיני לחרות.
אני כותב את הקטע הזה גם כדי לגלות הזדהות והערכה לעם האוקראיני, ולכל עם הנאבק על חרות מעריצות ומשחיתות, וגם כדי להבין, בהמשך לקטעיי הקודמים שהחלו לדבר על שינוי, מה היה מצב העניינים שהוביל לאירועים אלו.  
אני התחלתי להתוודע בצורה חזקה יותר לעם האוקראיני ולמאבק לאחר שהכרתי את האישה שכבשה את לבי. היא, כמו שכנראה כבר ניחשתם, עולה חדשה מאוקראינה, ודרכה התחלתי להכיר עולם חדש ותרבויות מדהימות שנעלמו מעיני לפני כן.
בעקבות כך גיליתי המון סימפטיה למאבק הנוכחי ויחדיו עקבנו אחרי המאורעות בצורה הכי קרובה שעידן האינטרנט מאפשר לנו. כמו כן שמעתי דברים על מזרח אירופה שהפתיעו אותי מאד, דברים שאני מעוניין לחלוק גם אתכם.



המצב שקדם למהפכה
מאז התפרקות ברית המועצות, אוקראינה דעכה לאיטה,  בזמן שהעצמאות שניתנה להם היתה פיקטיבית בלבד. השחיתות ששוררת שם, כמו במקומות רבים במזרח אירופה, חדרה לכל הדרגים והיא השולטת בכל. היא מגדילה את הפערים החברתיים, משום שאם, לדוגמה, אתה צריך לשחד כל מיני גורמים בשביל להשיג רישיון נהיגה, לעבור מבחן במכללה בה אתה לומד, או להשיג תרופה עם מרשם אתה צריך כסף. היא מקטינה את הביטחון האישי, משום שהמשטרה לא נותנת מענה ובמקום לפעול למען האזרחים, היא פועלת למען הפושעים, כחלק אינטגרטיבי מהמאפיה, כאשר האזרחים ההגונים הם אלו שמפחדים ממנה, הפושעים הם חבריה, והכל בחסות השלטון. וכמובן, היא מגדילה את חוסר שביעות הרצון והאמון בשלטון הנוכחי, שבמסווה של דמוקרטיה מהווה שלוחה רוסית, כך שלמעשה המצב לא השתנה רבות מימי ברית המועצות, חוץ מזה שהכוח של הכלכלה הקומוניסטית והכוח הצבאי שבא יחד עם חברות בכירה בגוש הסובייטי נעלמו.
דור הנפילה (של ברית המועצות) הוא דור שידע עוני קיצוני. שמעתי סיפורים ממקור ראשון על ההלם, הסבל וההשפלה שהאנשים הללו עברו. דור זה מבקש לראות אוקראינה עצמאית באמת, הם רואים את שכניהם הפולנים, חבריהם לגוש הסובייטי לשעבר, שהצטרפו לאיחוד האירופי, נהנים מהתאוששות ושגשוג חסרי תקדים, ובצדק הם שואפים להגיע לאותה הנקודה בדיוק.
המהפכה מורכבת ברובה, כמו רוב המהפכות, מאנשים צעירים שמאסו בהלך הרוחות ומבקשים שינוי, שמבקשים דמוקרטיה אמיתית ומשטר שפועל למען עמו ולא למען קבוצה מאד מצומצמת של אנשים או מדינות זרות. אך יותר מכל היא מורכבת מאנשים שאין להם מה להפסיד.
הכלכלה האוקראינית נבנתה על מפעלי תעשייה כבדה, אך מפעלים אלו נסגרים בהמוניהם בשנים האחרונות משום שהם לא מצליחים לעמוד בתחרות מול השוק הסיני, שמספק מוצרים איכותיים וזולים יותר, ואחוז האבטלה והעוני במדינה עולה פלאים.
אם אין לך מה להפסיד, אתה לא תסתפק בהבטחות ריקות ובספינים תקשורתיים. אתה לא תזוז מהמקום עד שמשהו ישתנה, כי אין לך לאן ללכת, ואין לך ברירה אחרת, וזה בדיוק מה שקרה באוקראינה.
המהפכה הזאת היא סוג של המשך למהפכה קודמת שהתרחשה לפני 9 שנים כמעט בדיוק, "המהפכה הכתומה" (שלא רבים יודעים אבל ממנה שאבו מנהיגי ההתנגדות להתנתקות את סמלם). אז אותו ינקוביץ' שהודח אתמול ניצח בבחירות לנשיאות במרמה לטענת גורמים באופוזיציה והעם יצא לרחובות, ובסופו של דבר קיבל את המועמד בו חשק (שלא הצליח להביא לשינוי מהותי משום שינקוביץ' עלה קדנציה אחת לאחר מכן). חברה שלי הראתה לי בגאווה את הסרט הכתום שהיא שומרת מקופל ותמונות מאותם הימים בהם היא היתה חלק מהמהפכה.

שם העם האוקראיני התחיל להבין את כוחו והחל לצבור ניסיון בניהול מהפכה, ולמעשה קיבל את הכלים להגעה להישגים אמיתיים. המהפכה הראשונה, אפילו שבמבחן התוצאה לא הגיעה להישגים משמעותיים, למעשה הכינה את העם האוקראיני למהפכה האמיתית שייתכן והוא חווה כיום.

במהפכה הנוכחית היה ניתן לראות את השינוי. המודעות העממית אצלם מדהימה, הם מכירים את כל התחבולות בתקשורת ובשטח שהמשטר עלול לנסות להפעיל בשביל לנסות לפזר את המחאה או להקטין את הלגיטימציה שלה. באחת מהפעמים ששמעתי חדשות יחד עם חברה שלי (שתרגמה לי מרוסית) ונדהמתי כשכולם הזהירו שהמשטר מתכוון לשלוח אנשים במדים אזרחיים בשביל שיעוררו מהומות ויסעירו את הרוחות, והבנתי שאנחנו עדיין רחוקים מהנקודה בה נמצא העם האוקראיני, משום שיש לאנשים כרגע יותר מה להפסיד ומשום שאנחנו עדיין לא למודי ניסיון כמוהם (אם כי ניסיון המחאה החברתית הוא בהחלט התחלה טובה).
המאבק הנוכחי
המאבק הנוכחי החל בעקבות סיכול ניסיון של התקרבות לאירופה והתקרבות נוספת לרוסיה במקומו. גם המאבק הזה, כמו כמעט כל מאבק שקורה בעולם, הוא למעשה חלק מעימות גדול יותר בין מזרח למערב, כחלק מן המלחמה הקרה שלעולם לא באמת נגמרה. אוקראינה נמצאת במרכז התוכניות של רוסיה להקמת איחוד מתחרה במזרח אירופה וצפון אסיה, בעוד אירופה מעוניינת בסופו של דבר לצרף את אוקראינה לאיחוד.
במקרה זה, ינקוביץ' סיכל חוקי סחר חופשי עם אירופה, שעשויים לסלול את הדרך של אוקראינה לאיחוד האירופי, ובמקום ביצע התקרבות נוספת לרוסים שהציעו הלוואות וסכומי כסף אדירים על ההפסדים הצפויים לאוקראינה בעקבות דחיית ההסכם.
העם האוקראיני, שמתחיל להראות רצון של קרבה למערב, יצא לרחובות עוד בנובמבר בשביל להפגין מה הוא חושב על הצעד השערורייתי. ההפגנות היו נרחבות, אך בעוד במהפכה הקודמת היה למפגינים מענה דמוקרטי לפנות אליו (הכרזת הבחירות כלא חוקיות ועריכת בחירות חדשות), במהפכה הנוכחית היה נראה שהדברים לא יכולים להיפתר בצורה דמוקרטית ולכן הערכתי שהמחאה תדעך ואולי תתעורר שוב כשיגיעו לבחירות (כמובן ציינתי שאני אשמח לטעות ואין שמח ממני).
אבל העם האוקראיני הפתיע אותי בנחישותו, ואני חושב שגם השלטון המודח באוקראינה והשלטון הרוסי העריכו את הדברים בצורה שגוייה כמוני. אולי הפסימיות שלי נבעה מכך שאני מסתכל על הדברים מנקודת מבט ישראלית, אני כנראה לא מצליח להבין את התחושות של האנשים שנמצאים בכיכר העצמאות בקייב, אנשים אמיצים שסיפורם לא עניין כל כך את העולם עד עכשיו, שנשארו בחודשי החורף המקפיאים של מזרח אירופה, וסירבו לוותר. היו כבר מספר פעמים שהיה נראה שזהו, עכשיו המחאה תדעך, וחברה שלי הסכימה איתי שזה נראה גמור, ושוב איכשהו הם הצליחו להרים אותה מהקרשים ולהביא להישגים בלתי מבוטלים, הישגים שאני בספק אם הם שיערו שיגיעו אליהם כאשר התחילו.
את המידע מהכיכר קיבלנו מחברת ילדות של חברה שלי, שהייתה בכיכר יחד עם חבר שלה מתחילת המחאה ועד סופה. היא סיפרה על הקשיים הרבים, המחסור באוכל והקור, היא סבלה מהיפותרמיה, וכשהתחילה ההסלמה התחלנו ממש לדאוג לה. היא התנדבה בתור חובשת וכשחברה שלי ביקשה ממנה לעזוב את הכיכר ולחזור כשהכל יירגע היא אמרה ש"אם כולם יפחדו על חייהם לא יהיו מהפכות לעולם."
ובינתיים בישראל
הבחורה הזאת, שלא ראיתי מעולם, נתנה לי השראה רבה, ולימדה אותי עוד קצת על החוזק והנחישות של העם האוקראיני וגרמה גם להערכה רבה נוספת כלפיו. היא גם גרמה לי לחשוב ולהשוות, שהרי בישראל היה מאבק כלשהו לשינוי לפני שנתיים וחצי שרבים מאתנו כבר הספיקו לשכוח, אפילו אם הם היו חלק ממנו ויצאו לרחובות (ויש סיכוי של 1 ל-7).
הנקודה הראשונה שחשבתי עליה והבולטת ביותר, היא שלאנשים בישראל יש עדיין הרבה יותר מה להפסיד מאנשים מאוקראינה. האנשים שיצאו לרחובות במחאה החברתית רצו שינוי אמיתי, אבל עדיין לא הגיעו לנקודה שהם מוכנים באמת להילחם עליו, לא הגיעו לנקודה שהם יכולים להפסיק את שגרת חייהם הלוחצת ולתת מספר חודשים בשביל להילחם למען משהו גדול מהבועה הצרה בה הם חיים.
האם אנחנו רוצים לחכות עד שנהיה מסכנים כמו העם האוקראיני למוד הסבל בשביל שנביא לשינוי? אתם חושבים שהדברים מתנהלים כרגע בצורה ראויה? כבר עכשיו מתחילים לראות סימנים של שחיתות וחוסר אונים במשטרה, עליית מפלס האלימות והשחיתות הציבורית וציבור שהופך להיות יותר ויותר קיצוני (דבר שבדרך כלל קורה כשיש חוסר שביעות רצון והרעה במצב).
ההתאוששות הכלכלית של ישראל היא אשליה. המחירים כאן יקרים ממדינות אירופאיות רבות, תרבות הקומבינות שולטת, והשלטון פועל לטובת מעמד ספציפי מאד שמהווה אחוז קטן מאד מהבוחרים שלו, אבל אחוז גדול מאד מהמממנים שלו. כל הנתונים שמראים לנו על צמיחה מעידים על משחק מתוחכם מאד במספרים שמעלים מעינינו את מצבנו האמיתי. הדור הנוכחי של אנשים צעירים, המכונה הדור האבוד בידי רבים משום שאינו מצליח למצוא את מקומו, בהחלט נמצא במגמת התעוררות שתוביל בעתיד למאבקים נוספים נגד העריצות ולמען החרות, השוויון והאהבה.
אז למה אנחנו צריכים לחכות עד שהמצב יהיה כל כך גרוע (והוא יהיה), בשביל שנדרוש את השינוי שמגיע לנו? למה שלא נלמד מהעם האוקראיני מהי נחישות, ונתחיל לטפל באמת בדברים שחשובים לנו? אם מיליון איש יצאו לרחובות בקיץ 2011 אני בטוח שהעם בהחלט רוצה שינוי וחושב ששינוי זה מגיע לו, אבל הפעם אסור להסתפק בהבטחות פוליטיות צולעות או בטריקים תקשורתיים זולים. הפעם צריך להמשיך למחות ולשבות עד שאנחנו רואים שהשינויים נעשים, ואם אנחנו רואים ששוב רימו אותנו, אנחנו צריכים לצאת שוב לרחובות.
אין בדבריי קריאה או הסתה לאלימות ואסור לפרשם בצורה כזו, העובדה שהיה צורך באלימות באוקראינה לא בהכרח אומרת שהיא הכלי היחיד שמשיג משהו ואסור שאלו יהיו המסקנות מהאירוע המשמח הזה. ישראל שונה מאוקראינה גם בהיבט הזה, לפחות כרגע. אם נחכה עד שהמצב יהיה גרוע ממש ואין לנו יותר מה להפסיד, אז ורק אז ייתכן ואלימות תהיה הכרחית על מנת להגיע להישגים אמיתיים, ולכן אני ממש לא רוצה להגיע לשם.
אני קורא למחאה קולנית ופעילה, שתראה לפוליטיקאים שהעם לא פראייר (הקללה הפוגעת ביותר שאפשר להגיד לישראלי, שלצערי כרגע נכונה לגבי כולנו), ואני מאמין שאם הם יראו שיש התעוררות אמיתית שקשה להם לדכא בעזרת הבטחות ריקות ותקשורת מניפולטיבית מחאה כזו תגיע להישגים אמיתיים, וגם העם שלנו יבין שהדבר אפשרי.
"הממשלה צריכה לפחד מהעם שלה, ולא העם מהממשלה שלו." אין משפט נכון מזה בשביל לבטא את מה שקרה באוקראינה. הכוח נמצא בידי העם, ואם העם לא מרוצה יש לו זכות להראות זאת ולבקש שינוי שיוביל לשביעות רצון בקרב העם.
אין לי כרגע נתונים לגבי מדד שביעות הרצון בקרב העם, אבל יש לי הרגשה שהיא לא גבוהה והיא הולכת ופוחתת וזמן השינוי הולך ומתקרב. אני מקווה שהמהפכה הזאת מעניקה השראה לכולכם כפי שהיא העניקה לי בתקופה האחרונה. אני בהחלט חושב שהיא יכולה ללמד אותנו הרבה על נחישות, על נאמנות ועל המאבק המתבקש כל כך לחרות אמיתית.
פורסם על ידי ב-
תוויות: , , , , ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)