יום שני, 14 באפריל 2014
בגדי המלך החדשים - ביקורת על ד"ר גיא בכור
לפני שנים רבות היה מלך
שאהב בגדים כל כך שהוא בזבז את כל כספו על לבושו. לא היה אכפת לו מסקירת חייליו,
הליכה לתאטרון, נסיעה בכרכרה המלכותית, אלא אם כן דברים אלו נעשו בשביל להשוויץ
בבגדיו החדשים. בעיר בה הוא שלט כולם היו שמחים, וזרים רבים באו בשעריה.
אפשר להגיד שבמצבנו
הנוכחי אנחנו חברה מודעת מאד. ההתעדכנות התכופה בחדשות בכל שעות היום הפכה לחלק
משגרת חיינו בעקבות המצב הבטחוני הבעייתי אליו נראה שכבר התרגלנו. השיח האקטואלי
העיקרי קשור בדרך כזו או אחרת למדינות השכנות והשיקולים העומדים לנגד האזרח
הישראלי בבחירות גם הם בטחוניים בעיקרם. אפשר להגיד אם כן שיש בציבור הישראלי,
בעקבות המציאות הקשה בה הוא חי, צורך גדול בחומר פרשני איכותי נטול פניות.
יום אחד הגיעו שני נוכלים
לעיר, הם דאגו להפיץ את השמועה שהם חייטים, ושהם יכולים לתפור בגדים קסומים. לא רק
שצבעיהם ומרקמם היו יוצאי דופן ביופיים, אלא הם הפכו בלתי נראים למי שלא היה מתאים
לתפקידו, או שהיה טיפש מאד.
בשנת 2008 עשה ד"ר גיא בכור, שהיה עד 2012 ראש החוג למדעי
המדינה במרכז הבינתחומי, צעד בכיוון כשפתח אתר בלוגים מצליח מאד. הוא פיזר כל מיני
הכרזות, כמו לדוגמה הטענה שפיצח בשבילנו את צופן המזרח התיכון, הוא כתב בצורה קלילה תוך שילוב אירועים וסיפורים היסטוריים (אני
מקווה שאתם שמים לב לפורמט המיוחד של הפוסט המהווה מחווה לפורמט של בכור), מושגים מפוצצים וגרפים מרשימים.
"אלו בהחלט הבגדים
בשבילי, אם אלבש אותם אוכל לדעת מי לא מתאים לתפקידו בממלכה" חשב לעצמו המלך
ושכר את שירותיהם של הנוכלים.
הם התקינו שני נולים
והעמידו פני אורגים, כאשר בפועל לא עשו דבר בזמן שאת כל הבדים שדרשו לקחו אליהם.
באופן טבעי צבר בכור קהל
עוקבים גדול של כמה עשרות אלפי ישראלים שמצטטים אותו באופן נלהב, ואני לא מטיל ספק
בכך שיש לו ידע בתחום עליו הוא כותב וכישרון כתיבה לא מבוטל, אך מה הוא נתן להם
בפועל, מלבד מעט מהידע הקיים אצלו, אותו הם יוכלו לרכוש גם במקומות אחרים? התשובה
היא ממש לא הרבה.
תפקידו של פרשן האקטואליה
הוא לדון ב"משמעותם של הדברים, במניע
להם ובהתפתחויות עתידיות בעקבותיהם". מטרתו היא לבאר את הדברים עבור אנשים שמחפשים מידע נוסף, וגם
לנסות על סמך הניתוח שקיים בשני המרכיבים הראשונים להשליך על העתיד. העניין העיקרי
הוא שבזמן שאפשר להתווכח על משמעויות ומניעים, מבחן התוצאה לרוב יבוא בצורת תחזיות
לעתיד, וכאן בכור בהחלט לוקה בחסר כפרשן.
כך לדוגמה, הוא כתב פוסט
שלם בו הוא מבטיח לקוראיו כי מובארק יישאר בשלטון והמצב הבטחוני במצרים יציב, כל זאת יומיים בלבד לפני שמובארק
הודח מהשלטון. מיותר לציין, שבפוסט שהוא כתב לגבי המצב הבטחוני בסוריה הוא כבר היה הרבה פחות נחרץ לגבי התחזית לעתיד. אבל אם מבצע
הפרשן ניתוח של שני המרכיבים הראשונים בלבד, כיצד נוכל לדעת שהניתוח נכון?
המלך רצה לבדוק מה עושים
החייטים עם כספו ובדיו, אבל אז התמלא פחד: "מה אם לא אצליח לראות את הבד
המיוחד"?
לכן שלח את השר הזקן
והישר שילך ויבדוק את ההתקדמות במקומו. הגיע השר, אך אבוי, הנול ריק. התמלא השר
בהלה ולא אמר דבר, וכהציגו לו החייטים את עבודתם העמיד פנים ושיבח את עבודתם
כגאונית. לאחר הבדיקה ביקשו החייטים כסף ובדי משי וזהב נוספים, אך אף חוט לא הלך
לנול, והכסף הלך לכיסיהם.
בכור לא מעניק לנו כלים
לבחון את פרשנותו, ואם הוא מוסיף תחזיות על סמך הניתוחים שלו הן מעורפלות ומציגות
מגוון רחב של אפשרויות.
בנוסף, בתור אדם המגיע
מהאקדמיה היינו מצפים שייתן לקוראיו הביקורתיים יותר להתחקות אחר מקורותיו (ולפחות
אלו האובייקטיביים), במיוחד כאשר הוא עומד מאחורי טיעונים קשים. דוגמה טובה לכך
היא "חשיפתו" המקוממת של בכור בנוגע למבקשי המקלט בישראל, כאילו הובאו לכאורה על ידי אירגוני
זכויות האדם בישראל בשביל לשנות את
המאזן הדמוגרפי במדינה. ביקורת קשה נמתחה על אותו מאמר, המנסה לטענתה לבצע תהליכים נוספים של
דה-לגיטימציה כלפי ארגוני זכויות האדם בישראל. הייתי מצפה מבכור, שעליו מוטל נטל
ההוכחה להאשמות בוטות שכאלה, לעמוד מאחורי טיעוניו כאקדמאי באמצעות תימוכין
במקורותיו האקדמאיים או הזרים (דבר שלא נעשה). בנוסף, העובדה שקיימת התעלמות ברורה
במאמר מהיחסים החמים של ישראל עם
אריתראה וסודאן, מראה שקיים ניתוח חלקי
בלבד של המצב המסובך אליו נקלענו.
שלח המלך פקיד בכיר נאמן
נוסף שיעקוב אחר ההתקדמות. הגיע ולא ראה דבר. "אני יודע שאני לא טיפש, כנראה
שאני לא ראוי לתפקידי. מוזר, אך אסור לאף אחד לגלות" חשב לעצמו הפקיד. גם הוא
הילל את עבודתם של החייטים.
בינתיים נפוצה בעיר
השמועה באשר לבגדיו הקסומים של המלך, והוא רצה לחזות בהם בעצמם בזמן שהם עדיין היו
בנולים. מלווה על ידי אנשים שבחר, ביניהם גם שני הפקידים שכבר נשלחו לפקח על
התהליך, יצא המלך אל שני הנוכלים. כאשר הגיע לחדרם, הם ארגו על הנול, אך על הנול
אף לא חוט אחד. "מדהים" מיהרו שני הפקידים שכבר נפלו בפח להכריז.
"האם אני טיפש? האם אני לא מתאים לשלוט?" חשב לעצמו המלך, ומיהר להלל
ולאשר את עובדתם של הנוכלים עד כדי כך שהוא העניק להם תואר אבירות.
בכור ממשיך ומציג מידע
מגמתי ושגוי, והוא סופג על כך ביקורות רבות, אך אלו נעלמות מעיניו של הישראלי הממוצע הממשיך להיחשף
לתכניו ולרחוש לו כבוד רב. בטענה קשה נוספת שלו בפוסט "נשיקת איש
העכביש" מוסיף בכור את
ממשלת גרמניה לקלחת, ומציגה כזו המנסה לחתור יחד עם ארגוני זכויות האדם תחת
ריבונותה של ישראל, כמממנת ארגוני שמאל קיצוני. למעשה מדובר בארגונים חוקיים
במדינת ישראל המבקרים את המדיניות הישראלית בשטחים וקוראים להקמת מדינה
פלסטינית, גישה המקבלת תמיכה רשמית די רחבה גם במיינסטרים הפוליטי הישראלי.
בכור מציג את הארגונים
השונים בצורה שגויה ומטעה, כך לדוגמה עמותת "זוכרות" הוא "ארגון
שחרט על דגלו להחזיר לישראל מיליוני פלסטינים, וכך להרוס אותה כמדינת היהודים. זהו
ארגון אנטי ישראלי קיצוני, המציג אותנו כמדינת דיכוי בלתי מוסרית." בפועל,
שיטוט באתר האינטרנט של העמותה מגלה שמטרתה היא העלאת המודעות של הציבור הישראלי
לגירוש הפלסטיני שבוצע במלחמת העצמאות (שכבר קיבל הכרה היסטורית די רחבה)
ו"מציאת פתרונות יצירתיים למצב שנוצר". בכור יודע שלמילים משמעות עצומה
ומנצל את הידע בשביל להציג את כלל הארגונים (שבסך הכל פועלים לקידום האידואלוגיה
בה הם מאמינים במדינה דמוקרטית) כאלו החותרים תחת ריבונותה של מדינת ישראל ומטרתם
השמדתנו, וזהו ממש לא המצב. בכור גם שוכח לציין ארגונים נוספים הממומנים על ידי
הקרנות המתוארות, כמו "מרכז פרס לשלום", ופתאום התמונה נראית אחרת
לגמרי.
השמטה נוספת נוגעת לעובדה
שהמדיניות של הקרנות הגרמניות שמממנות את הארגונים אינה מוכתבת כלל על ידי המרכז,
הם אמנם מקבלים כספי ממשל, אך בפועל הם מופעלים על ידי מפלגות שמאל פוליטיות
שנמצאות כרגע באופוזיציה בגרמניה.
בכור מזכיר את העובדה
שגרמניה העניקה לנו צוללות גרעיניות במתנה, ומתייחס אליה כ"ניקוי
מצפון", אבל מתעלם בבוטות משווין האסטרטגי הגדול הרבה יותר מאלו של הארגונים
המנסים כביכול לחתור תחתינו. לביקורת מפורטת יותר על גיא
בכור ו"נשיקת איש העכביש".
לפני התצוגה עבדו הנוכלים
כל הלילה על התלבושת המלכותית. הם הורידו את החליפה הדימיונית מהנול, עשו תנועות
של גזירה עם מספריים ענקיות ולבסוף הכריזו שבגדי המלך החדשים מוכנים.
אז הגיע המלך עם נכבדי
הממלכה, והנוכלים הרימו כל אחד יד כאילו הם מחזיקים את החליפה לפניו. "אלה
המכנסיים, זהו המעיל, וזוהי הגלימה" הם תיארו כל פריט "כולם קלים כקורי
עכביש, אדם יכול לחשוב שהוא לא לובש כלום, וזה מה שהופך אותם לכל כך נהדרים."
כל הנכבדים מיהרו להנהן ולמלמל את הסכמתם, על אף שלא היה שם כלום.
בכתבה אחרת מציע בכור לזנוח את תהליך השלום לבינתיים, להתעלם מהיציבות
האזורית החשובה לנו כל כך ולהשתמש בטלפון (עם סיפור מקשר די טיפשי להמצאת הטלפון) בשביל להקים את "ברית הים
התיכון" עם יוון, קפריסין, איטליה, וצרפת. במילים אחרות, כתגובה למשא ומתן
שהיה בשיאו באותם ימים עם הפלסטינים מציג גיא בכור את תכניתו – בואו נזנח את
ארה"ב ונקים ברית עם שלוש מדינות שנמצאות בקריסה כלכלית ועוד אחת שנמצאת קרוב
מאד לשם ויש לה 10% מוסלמים שלא יסכימו להתקרבות עם ישראל כאשר ברקע קיפאון
בנושא הפלסטיני.
במאמר נוסף שפרסם מציג בכור גישה קצת אחרת. שלום לא נעשה בין מנהיגים אלא
בין עמים. יש לקרב בין העמים מבחינה תודעתית וכלכלית בשביל להגיע לתוצאות. בזמן
שפרסמתי מאמר דומה לגבי הפתרון האידיאלי לתהליך
השלום מבחינתי, המאמר לא מתיישב עם
גישתו הקודמת של בכור הקוראת לזניחת התהליכים הנוכחיים ואימוץ "ברית הים
התיכון" ההזויה ונראה שמטרת שני המאמרים היא להחליש את תהליך השלום הנוכחי
(שגם אני לא ממש מאמין בו). אם זה המצב, מדוע לא לקדם שיח ישיר בין העמים ותהליכים
כלכליים אחרים? מדוע לטעון שהפלסטינים אינם יישות לאומית ויש להפיל את האחריות על
ירדן (תוך זניחת התחייבויות קודמות בהסכמי השלום עם מצרים וירדן)? מדוע לטעון
שהבעיה הדמוגרפית לא קיימת? אני לא יודע מה אתכם, אני מצפה מאחד הפרשנים
המובילים בישראל לגלות קוהרנטיות גדולה יותר בעמדותיו כלפי נושא חשוב כל כך.
"אם הוד מלכותו
יועיל בטובו לפשוט את בגדיו" ביקשו ממנו אביריו החייטים, והוא ציית, ופשט את
בגדיו. הנוכלים העמידו פנים שהם מלבישים את המלך, בגד אחר בגד, הידקו וסידרו, בדקו
וסקרו עד שהכריזו שהוא מוכן.
על מכובדי הממלכה הוטל
התפקיד של נשיאת גלימתו הארוכה של המלך. הם התכופפו והעמידו פנים שהם מרימים משהו
מהרצפה, והחזיקו כולם את הגלימה המדומה יחדיו.
במאמר בו הוא מתיימר
להחזיק בצופן למזרח התיכון מספר לנו בכור איך עושים הערבים הרשעים שימוש בישראל בשביל
להסית את עיני אזרחיהם מבעיות אחרות ולאחדם כנגדה. האמת שיחסית לפיצוח צופן, אני
חייב לציין שהרבה זה לא מחדש.
התופעה נקראת "ספין
תקשורתי", ולא רק הערבים הרשעים עושים בה שימוש. הפוליטיקאים בישראל עושים
שימוש תכוף בשכנינו בשביל להסית את עינינו מנושאים מסוימים. בזמן המחאה החברתית
עמדנו לפני חורבן: איומים על תקיפה באיראן, הקמת מדינה פלסטינית ולבסוף בשביל להרגיע
גם החזרת גלעד שליט. האמת? התופעה נפוצה בכל העולם, ארה"ב הוציאה את מיטב
התמיכה הציבורית ממגדלי התאומים ומעלה את ישראל לעיתים קרובות לשיח הציבורי מאותן
הסיבות בדיוק כך שלא צריך להתרגש מהצופן.
במאמר העוסק בצבא הסורי
הוא מציג ניתוח לא רע של המצב העדתי בסוריה, דבר שניתן לצפות מד"ר במדעי
המדינה שמתמחה במזרח התיכון, אך אפקט מובארק עשה את שלו והוא לא מציג את המשמעות
הברורה – אסד השכיל להרכיב את צבאו וכל עוד הוא שולט בצבא הוא לא ייפול כל כך מהר
כאשר התערבות מערבית כלל לא נראתה באופק.
יצא המלך להציג את בגדיו
החדשים לבני הממלכה. כל הציבור מחא כפיים והריע למלכו על בגדיו הקסומים, משום שכל
אחד חשב שהוא היחיד שלא מצליח לראות את אחיזת העיניים. "אבל אבא, המלך
ערום" אמר ילד אחד, "איזה קשקוש ילדותי" מיהר אביו להגיב, לפני שמישהו
יחשוב שבנו טיפש. אך השמועה החלה לעבור בין האנשים, והם לחשו ביניהם את דברי הילד
עד שהדבר הגיע למלך שהחל לחשוב כי אולי יש משהו בדבריו אך הבין שההצגה חייבת
להימשך.
הנוכלים נעלמו בינתיים
ואף אחד לא ידע מה עלה בגורלם, והמלך מעולם לא לבש שוב את בגדיו הקסומים.
קצרה היריעה מלהציג את כל
הביקורת על מאמריו של ד"ר גיא בכור, ולכן נותר לי רק לעודד אתכם להסתכל על
דבריו בצורה ביקורתית, אפילו שכתוב לו "ד"ר" לפני השם. לצאת
ולחקור, להבין את המניעים העומדים גם מאחורי פרסומיו, לנסות לאתר מגמתיות, להתחקות
אחר המקורות ולדרוש תחזיות ברורות יותר שיעמידו במבחן את ניתוחיו. אין ספק שמדי
פעם הוא עשוי לציג ניתוחים לא רעים, אבל גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום.
ד"ר גיא בכור בהחלט
מחזיק כרגע בבלוג המצליח ביותר בישראל, ויש המכתירים אותו כמלך הבלוגרים
הישראליים, אך הגיע הזמן שיגיע הילד שיכריז שהמלך עירום ושאסור לתת לנוכלים לאחוז בעינינו.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה