יום שישי, 4 באפריל 2014
מתכון למהפכה - הנאום של V לכולנו
אחד מסרטי המהפכה המרכזיים והטובים של השנים האחרונות הוא "ונדטה" (V for Vendetta). על הסרט עצמו אדבר בהמשך בהזדמנויות אחרות. בינתיים, אבקש מכם לצפות באחד מהנאומים הקולנועיים הטובים ביותר שלקוח מהסרט.
קצת הקשר למתן הנאום (**ספויילרים**). וי הוא טרוריסט שמצליח ב-5 בנובמבר להשתלט על ערוץ החדשות של המשטר הטוטאליטרי בבריטניה (לאחר שבלילה שלפני הוא פיצץ בניין, אירוע שטויח על ידי המשטר) של עוד 15 שנים, ודרכו הוא מעביר מסר לכל הצופים בלונדון:
קצת הקשר למתן הנאום (**ספויילרים**). וי הוא טרוריסט שמצליח ב-5 בנובמבר להשתלט על ערוץ החדשות של המשטר הטוטאליטרי בבריטניה (לאחר שבלילה שלפני הוא פיצץ בניין, אירוע שטויח על ידי המשטר) של עוד 15 שנים, ודרכו הוא מעביר מסר לכל הצופים בלונדון:
בתרגום חופשי:
"ערב טוב, לונדון. ראשית, הרשו לי להתנצל על ההפרעה הזו. כמוכם, גם אני מעריך את הנוחות שבשגרת היומיום - הביטחון שבמוכר, הרגיעה שבחזרה. אני נהנה מהם כמו כל אדם. אבל ברוח ההנצחה, כאשר אירועים חשובים מהעבר, הקשורים בדרך כלל למותו של אדם או לסיומו של מאבק אלים כלשהו, מצויינים על ידי חג נחמד, חשבתי שנוכל לציין את החמישי בנובמבר הזה, יום שלצערי אנחנו כבר לא זוכרים, על ידי לקיחת פסק זמן מהחיים שלנו בשביל לנהל שיחה קצרה. ישנם כמובן את אלו שלא רוצים שנדבר. אני חושב שממש עכשיו, פקודות נצרחות לתוך טלפונים, ואנשים עם רובים יהיו בקרוב בדרכם. למה? בגלל שבזמן שניתן להשתמש באלה במקום בשיחה, מילים תמיד ישמרו את עוצמתן. מילים מספקות את האמצעים למשמעות, ולאלו שיקשיבו, את הכרזת האמת. והאמת היא, שיש משהו מאד לא בסדר במדינה הזאת, נכון? אכזריות וחוסר צדק, חוסר סובלנות ודיכוי. ובזמן שפעם היה לכם את החופש להתנגד, לחשוב ולהתבטא כפי שראיתם לנכון, היום יש לכם צנזורים ומערכות מעקב המאלצות אתכם לציית ומשדלות אתכם להיכנע. איך זה קרה? את מי אפשר להאשים? ברור שיש אשמים גדולים יותר מאחרים והם יתנו על כך דין וחשבון, אבל אם להגיד את האמת, אם אתם מחפשים אשמים, אתם צריכים רק להסתכל במראה. אני יודע למה עשיתם את זה. אני יודע שפחדתם. מי לא יפחד? מלחמה, טרור, מגפות. היו מגוון בעיות שזממו לשדוד מכם את ההיגיון שלכם. הפחד ניצח אתכם, ובעקבות הפחד הזה פניתם לאדם שמשמש כרגע כנגיד עליון, אדם סאטלר. הוא הבטיח לכם סדר, הוא הבטיח לכם שלום, וכל מה שהוא דרש בתמורה היא הסכמתכם הדוממת והצייתנית. אתמול בלילה ביקשתי לשים סוף לדממה הזו. אתמול בלילה הרסתי את בניין ה'אולד ביילי', בשביל להזכיר למדינה הזאת את מה שהיא שכחה. לפני יותר מ-400 שנים אזרח גדול ביקש להטביע את החמישי בנובמבר בזכרוננו לנצח. הוא ביקש להזכיר לעולם שהוגנות, צדק וחופש הן יותר מסתם מילים, הן נקודות מבט. אז אם לא ראיתם כלום, אם פשעי הממשלה הזאת נעלמים מעיניכם, אני מציע שתתנו ל-5 בנובמבר לעבור ללא ציון מיוחד. אבל אם אתם רואים את מה שאני רואה, אם אתם מרגישים כמו שאני מרגיש, ואתם מחפשים את מה שאני מחפש, אני מבקש מכם לעמוד לצידי בעוד שנה, מחוץ לשערי הפרלמנט, וביחד ניתן להם חמישי בנובמבר שמעולם לא יישכח."
הסיבה שאני מביא כאן את הנאום הזה ואת תרגומו היא שאני חושב שבזמן שהנאום מדבר לאזרחים במדינה אחרת ובזמן אחר לגמרי, המסר האמיתי שלו מופנה לכולנו. המסר האמיתי הוא שיש משהו מאד לא בסדר בעולם הזה. שכל הדברים שעליהם מדבר וי בנאום המצוין שלו תקפים גם בעולמנו. קיים חוסר צדק חברתי משווע, חוסר סובלנות כלפי השונה וגם דיכוי כספי של האדם הקטן המתאמץ לסגור את החודש. אבל הכי חשוב, קיים פחד. טרור, מלחמות ומגפות אינם דברים מסרט בדיוני. הם דברים שדואגים להזכיר לנו שקיימים כל הזמן, במיוחד אם אתה אזרח ישראלי.
בכל פעם שאנחנו מרימים את הראש פתאום כל אויבינו שבים לדפי העיתונים, לפעמים אנחנו מקבלים תקיפה צפויה באיראן או איומים אמריקניים על תקיפה בסוריה, לפעמים איזה פיצוץ על גבול לבנון או איומים נוספים מחיזבאללה, ולפעמים איזה הסלמה חדשה ברצועת עזה. מתוך כלל הידיעות, רוב נבואות הזעם כלל לא מתגשמות. מטרתן היא לשמור עלינו תחת שליטה ולהזכיר לנו למה אנחנו צריכים להמשיך לציית.
בזמן שמצבנו טוב יותר עבודתנו תהיה קשה הרבה יותר. לנו אין את הדמות המיתולוגית שתזכיר לנו את מה ששכחנו. אנחנו צריכים להיזכר בעצמנו. אנחנו צריכים להיזכר שהמדינה הזאת נבנתה על עקרונות אחרים, ובזמן שיש לנו אשליה כלשהי של שלטון העם בפועל האליטות הן השולטות בנו, כאשר אמצעי השליטה העיקרי הוא התקשורת. התקשורת שנשלטת ברובה על ידי בעלי ההון, שלהם השפעה גדולה גם על השלטון דרך תרומות, הבטחת ג'ובים ושאר אינטרסים כלכליים אחרים. ידיעות שמפורסמות בתזמון שנקבע מראש על ידי הצנזורה הצבאית, הטעיית הציבור והכשלתו בהבנת מצבו האמיתי, לעיתים על ידי הסקת מסקנות שגויה ולעיתים על ידי אי הסקת מסקנות מתבקשות הם רק חלק מהאמצעים בהם משתמשת התקשורת בשביל לשלוט בדעת הקהל הציבורית.
חובתנו, בתור עם הטוען שהוא לא פראייר, היא להחזיר את הכוח לידינו. להראות למנהיגינו ולבעלי הכוח בחברה שאנחנו לא מוכנים להמשיך ככה. הצעד הראשון הוא להעלות את הדברים לשיח הציבורי. בזמן שבארה"ב ובאירופה הנושא של יחס הממשלה לאזרח והקריאות להחזרת הדמוקרטיה לעם נמצא במקום מרכזי הרבה יותר, אצלנו הדיבורים נרפים ושקטים, ואי אפשר להאשים אותנו, שכן הפחד כאן גדול הרבה יותר.
ובכל זאת, אני רואה את ירידת קרנם של אמצעי תקשורת ההמונים גם בארץ. לפני שנתיים וחצי מיליון ישראלים יצאו לרחובות, ואי אפשר להגיד שזה היה לחינם, משום שזה היה מפגן כוח ראשון מסוגו. אסור לצפות לתוצאות מיידיות, ואסור לאבד תקווה גם אם נכשלנו בפעם הראשונה. תאמינו לי שאותה מחאה גרמה להם פחד רב. לא סתם הופגזנו בספינים רבים, כגון הקמת מדינה פלסטינית, תקיפה באיראן, ושחרור גלעד שליט. בפעם הבאה שנצא לרחובות, נגיע חכמים יותר, לאחר הסקת המסקנות מהמחאה הקודמת. נדע לקחת בפרופורציות את הספינים התקשורתיים, לא לתת לשלטון להצמיד את המחאה לצד כלשהו במפה הפוליטית ולבוא עם מטרות ברורות ועד שהן יושגו נצטרך להמשיך להילחם.
לטעמי המטרה הראשונה של מחאה כזאת צריכה להיות שינוי מערכתי כולל בשיטה הדמוקרטית שלנו. החזרת הדמוקרטיה לעם והבטחת שלטון שיפעל לטובתו היא צעד חשוב ראשון לפתרון כל שאר הבעיות שלנו. כל פתרון רגעי שנבחרינו יציעו לנו כדי לרצות אותנו כמוהו כלשים דליים מתחת לגג דולף במקום ללכת לסתום את הגג. בגג שלנו כבר יש דליפות רבות, אבל אם נמשיך לשים דליים במקום לתקן אותן בסוף הוא יתמוטט עלינו. צריך להתעורר לפני שזה קורה.
גם העם האוקראיני לא הצליח להשיג את מה שבאמת רצה בפעם הראשונה. הוא רצה שינוי אמיתי, אבל קיבל במקומו דליים נוספים. אז הוא יצא שוב לרחוב, והפעם הוא לא וויתר. הוא היה יותר מנוסה ופחות תמים, ואכן הגיע להישגים גדולים הרבה יותר (ואני בהחלט מקווה שהוא עומד לקראת שינוי אמיתי, כרגע הדברים נראים טוב). אין סיבה שלא נשאב השראה רבה מהמאבק של העם האוקראיני לחרות, אני חושב שלמאבק זה צריכה להיות השפעה גדולה על אזרחי כל העולם, משום שכפי שנאמר ב"ונדטה", הוא מלמד אותנו שהממשלה צריכה לפחד מאזרחיה, ולא להפך.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה