"הגלולה" בפייסבוק:

יום שבת, 12 באפריל 2014

שאלת הלאומיות הפלסטינית - חודש הסכסוך ב"גלולה"

פורסם במקור ב19.03.14
כמו שהבטחתי, בשבועות הקרובים אדון במספר טענות נפוצות היוצאות נגד תהליך השלום ופתרון 2 המדינות. המחקר הוא אינטרנטי, לא אקדמי, המקורות אינם מוסמכים, אך הם אובייקטיביים ומספיקים בשביל להעביר את המסר. אתחיל בטענה הראשונה:
הפלסטינים אינם עם. הם חלק מהעם הערבי. הם לא עומדים בקריטריונים של עם: היסטוריה, דת, תרבות, שפה, ומיקום גאוגרפי, מאפייניהם זהים לגמרי לאלה של הערבים האחרים. הלאומיות הפלסטינית נוצרה כתגובה ללאומיות הציונית, הם פלשו לארץ ישראל בשביל להפריע להתיישבות היהודית בארץ. חלק מהפוליטיקאים ה"פלסטיניים" לא מקבלים כלל את רעיון האומה הפלסטינית, הם רואים בעצמם ערבים לכל דבר. הפלסטינים אפילו לא יודעים לבטא את שמם בצורה נכונה (משתמשים בפ' רפה) וזה תומך בכך שזהותם הומצאה. מכיוון שהם לא עם לא מגיעה להם מדינה והם צריכים להתפזר במדינות הערביות הקיימות.

מהו עם
למושג עם מספר הגדרות. אדון בשתיים מהן, הראשונה אומרת שמדובר בקבוצה בעלת מאפיינים משותפים (היסטוריה, דת תרבות, שפה, הנהגה, מיקום גאוגרפי). עם זאת בזמן שהמאפיינים שצוינו מספיקים ליצירת עם הם אינם מחייבים, כלומר ניתן להשתמש בחלק מהמרכיבים או להוסיף מרכיבים נוספים. השנייה טוענת בפשטות שמדובר בקבוצה ששואפת לעתיד משותף יחדיו. משתי ההגדרות האלה משתמע שהדרכים ליצירת עם הן שונות ומגוונות, ולכן כל מי שמנסה להגדיר דרך אחת ליצירת עם צריך לעורר את חשדותינו. עם זאת, מאפיין בעל חשיבות לדעתי הוא ההכרה הבינלאומית באותה קבוצה כעם, משום שבשביל לקבל עצמאות בסופו של דבר נדרשת תמיכה בינלאומית.
המושגים עם ולאום התחדדו במאה ה-19 עם עלייתן של התנועות הלאומיות באירופה באביב העמים, וקיבלה תוקף מחודש בתחילת המאה ה-20 לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר המדינות המנצחות פעלו בשיטת "מדינה לכל לאום". המגמה המשיכה גם לאחר מלחמת העולם השנייה והיא זו שעיצבה את העולם שאנחנו מכירים היום.
עמים רבים עברו תהליכים שונים במסגרתם קבוצות גדולות יותר התפצלו לתתי קבוצות. כדוגמה אפשר לקחת את קבוצת העמים הסלאביים. מבחינה היסטורית, לכל העמים הסלאביים מקור משותף (היסטוריונים חלוקים על 4 אפשרויות אך כולם מסכימים שהמקור אחיד), ובעבר הם פעלו כיחידה אחת. עם זאת, במהלך השנים הם התפצלו ויצרו תתי עמים רבים המבוססים על אותה המסורת, ביניהם רוב העמים של מזרח אירופה. דוגמה מצוינת אחרת היא העמים הערבים – לכולם מקור בחצי האי ערב, ובעבר הם פעלו כעם אחד בעל אינטרס אחיד תחת הנהגה משותפת ומתואמת. מאז עברו בערך אלף שנים, ותהליכים רבים עברו על העמים הערביים שגרמו להם להתפצל מקבוצת העל לתתי קבוצות. אין ספק שלקבוצות אלו יש זיקה אחת לשנייה, משום שמקורן משותף, אבל ההבחנות שנוצרו ביניהם (שקיימות עובדתית ואדגיש אותן בהמשך) נעוצות בעובדה שבמהלך שנים רבות אותם עמים פעלו בנפרד גם אם לעיתים היו חלק מאותה יחידה שלטונית.
מאפייני העם הפלסטיני
כפי שצוין, תהליך התהוותו של עם הוא תהליך מגוון, ואין דרך אחת, ולכן כל השוואה לעם היהודי אינה רלוונטית, משום שמדובר בשני עמים שדרך התהוותם שונה לגמרי. עם זאת, צורה נוחה להתמודד עם הטענות היא להראות שהעם הפלסטיני עומד גם בקריטריונים שהן דורשות (אפילו שהם אינם מחייבים).

היסטוריית הלאום הפלסטיני שלובה ברעיון הציונות, וככל שהרעיון התגבר וצבר כוח רב יותר כך התחדד הרצון של ערביי הארץ לקבל עצמאות. נקודות מפתח בהיסטוריה שלהם הן: המרד הערבי של 1834 המהווה התארגנות עצמאית ראשונה, התפתחות רעיון סוריה הגדולה (שאומץ על ידם ונזנח בהמשך), תחילת המנדטים שביטלו את רעיון סוריה הגדולה (על אף יוזמה בריטית נוספת להחלתו שסוכלה על ידי ארה"ב וצרפת), הצהרת בלפור והסכם סן רמו שנתן להצהרה תוקף בינלאומי וגרם להתעוררות לאומית של ערביי ישראל וניתוקם מרעיון סוריה הגדולה, המרד הערבי המהווה עדות להתארגנות ערביי ארץ ישראל נגד הבריטים והיהודים, תוכנית החלוקה המהווה הכרה בינלאומית בלאום הפלסטיני, מלחמת העצמאות בה פלסטינים רבים עזבו את בתיהם (חלקם מרצון וחלקם בכוח), השנים האבודות תחת השלטון הירדני, התעוררות מחודשת לאחר מלחמת ששת הימים (תחילתו של המושג 'פלסטינים'), תחילת הפעילות המזוינת נגד ישראל עם הקמת הפת"ח ומשם אנחנו מגיעים להיסטוריה קרובה יותר לזמננו, עליה לא אפרט.
כפי שניתן לראות, המושג 'פלסטינים' אמנם נטבע בתקופה יחסית מאוחרת, אבל ההיסטוריה המשותפת של אותה קבוצה (ערביי פלסטין) החלה יותר ממאה שנים לפני כן. כמו כן, לא קיים גבול מספרי כלשהו בהקשר להתהוות ההיסטוריה, וכך היסטוריה של עם יכולה להיפרש על פני מאה או אלף שנים. העובדה שהיסטוריית העם הפלסטיני השלובה בצורה רבה בהיסטוריה שלנו הגיונית, משום שבמידה רבה הלאומיות הפלסטינית נוצרה כתגובה לציונות, שגרמה לערביי הארץ להבין שיש להם מתחרים על האדמה עליה הם יושבים (ללא התעוררות ציונית לא היתה הפרעה לכינונה של סוריה הגדולה). על כן, אין מחלוקת על העובדה שמאפיינים רבים של העם הפלסטיני שלובים בעימות הישראלי-פלסטיני, משום שסיבת היצירה שלו היא אותו עימות על אדמת ישראל. אני בטוח שאם אחד מהעמים היה מבקש להקים מדינה באוגנדה העם השני לא היה מתנגד ואפילו מעודד את התופעה (ופתאום לכל המלעיזים לא היתה בעיה להכיר בלאום הפלסטיני).
הדת העיקרית בקרב הפלסטינים היא מוסלמית סונית. האסלאם היא הדת השניה בגודלה בעולם, והזרם הסוני הוא הזרם הגדול באסלאם, ולכן העובדה שהפלסטינים חולקים את הדת עם עמים ערבים רבים אחרים היא לגיטימית, משום שמקור הדת נעוץ בחצי האי ערב. קיימים גם פלסטינים נוצרים, ואפשר להגיד שבגלל זה אין אחידות דתית בעם. מצד שני,  אני לא חושב שישנו עם שקיימת בו אחידות דתית מוחלטת, ולכן פירוש המושג צריך להתייחס לרובו המוחלט של העם (ישנם יהודים הרואים בעצמם אתאיסטים).
התרבות הפלסטינית שלובה גם היא בסכסוך, כך נוצרו סרטים, הצגות, שירים, ספרים וכו' הקשורים לנושא. גם ביחס למושג זה לא שרטטו קווים ברורים להיקף התרבות והותק הנדרש, היחס העיקרי הוא לייחודיות שלה. המנהגים הפלסטיניים המייחדים אותם מהקבוצות האחרות גם הם קשורים לסכסוך, דוגמאות לכך הן ציון ימי אבל כמו יום הנכבה או ספטמבר השחור.
השפה בה מדברים אנשי הלאום היא ערבית, והטענה היא שהשפה לא מייחדת אותם משאר הערבים. זוהי טעות שנובעת מחוסר הבנה בשפה הערבית, משום שכמו בשפה האנגלית (בה קיימת אנגלית בריטית השונה מזו האמריקאית, הסקוטית והאירית) קיימים מספר ניבים בשפה הערבית השונים אחד מהשני מאד, כלומר צורת הביטוי שונה, ישנם מושגים אחרים וכו'. כך קיימים ניב סורי, לבנוני, ירדני, מצרי וכן גם ניב פלסטיני.
במהלך ההיסטוריה שתיארתי היה ניתן לראות שעוד מתקופת המרד הערבי הראשון בארץ התאחדו החמולות הערביות תחת הנהגה משותפת. מאז תחילת הפעילות נגד הבריטים והציונות הם פעלו במבנה הנהגתי ברור, כאשר המנהיג הבולט באותן השנים היה המופתי של ירושלים –חאג' אמין אל חוסייני. במהלך כל התקופה המתוארת הם פעלו בנפרד מהעמים האחרים באזור, גם אם לעיתים הפעולות תואמו (כפי שמדינות רבות מתאמות את הקשרים הדיפלומטים בעזרת הנהגות נפרדות). עקב אירועי מלחמת העצמאות סבלו הפלסטינים מוואקום מנהיגותי, דבר המתיישב עם הטראומה הקשה שהם עברו, ובתלות שלהם במדינות ערב לאחר מכן. הוואקום הזה התפוגג עם בואו של ערפאת והקמת הפת"ח, ועד מותו של ערפאת היתה אחדות סביב הנהגתו. אפשר לטעון שבימינו ההנהגה הפלסטינית מפוצלת משום שלחמאס כוח פוליטי רב, אבל זהו מצב חדש שהגיע הרבה אחרי היווצרות העם הפלסטיני, כך שההתעסקות בו אינה רלוונטית.
לבסוף הזיקה הגאוגרפית, המתייחסת לקשר של העם הפלסטיני לארץ ישראל. אין צורך להוכיח שקיים קשר עתיק יותר מזה של העם היהודי, אלא שקיים קשר כלשהו. אני חושב שאין מחלוקת על הקשר של ערביי פלסטין לארץ, האירועים המרכזיים שציינתי בהיסטוריה מעידים על כך. כל התהוות העם הפלסטיני קשורה לארץ הזו ולרצון להשיג בה הגדרה עצמית. לא קיים ויכוח על זה שהפלסטינים הם צאצאים של אותם ערבים שנלחמו במרד שצוין ושל מתיישבים נוספים שהגיעו בעקבותיהם.
לסיכום, הניסיון להציג את כל הערבים כעם אחד נובע לדעתי מגזענות וחוסר הבנה של הנתונים. העובדות מראות שהמצב שונה, שקיימות אומות רבות של עמים שכולם שייכים לקבוצת העל של העמים הערבים אבל בין העמים הללו הבדלים רבים. תמיכה בטענות אלו למעשה תביא למסקנה שכל האומות מעיראק במזרח ועד מרוקו במערב צריכות למעשה להיות מדינה ערבית אחת (לפי ההיגיון של מדינה לכל לאום), תוצאה שכמובן אינה מתקבלת על הדעת.
פלורליזם
טענה נוספת מנסה להראות שהעובדה שקיימות דעות ערביות האומרות שהלאום הפלסטיני לא קיים נותנת תוקף לכך שהוא באמת לא קיים. דוגמא לכך היא חבר הכנסת עזמי בשארה, שהצהיר שהוא לא מכיר בלאומיות הפלסטינית משום שעד סוף המאה ה-19 הם היו חלק מסוריה הגדולה (ובסופו של דבר גם הואשם בשיתוף פעולה עם חיזבאללה). דעותיו לא מנעו ממנו לבקש עצמאות פלסטינאית, ובכל מקרה יש לו זכות להחזיק בהן. הדבר לא סותר את הרצון הלאומי להגדרה עצמית שקיים ברוב העם הפלסטיני, באותה צורה בה ישנם ישראלים שלא רואים בעצמם יהודים, שוללים את רעיון הציונות (הלאומיות היהודית), ודוגלים במדינת כל אזרחיה (וגם להם נציגים בכנסת). האם זה הופך את רעיון הלאומיות היהודית לשקר? התשובה היא לא.
מקור השם
ההתעסקות הרבה במקור השם של העם הפלסטיני מאד לא ברורה לי. מבחינתי השם של העם הוא זה שהעם נתן לעצמו, ומכיוון שהשם שלהם נטבע על ידם, אין בכלל ספק שהם מבטאים אותו בצורה הנכונה (זה אבסורד להעלות טענות אחרות).
העם הפלסטיני קיבל את שמו מהמקום בו הוא התגורר, שכונה במסורת הערבית פלסטין. השם שונה מPalestine לFalestine על ידי הערבים משום שהם לא יכלו לבטא אותו כראוי, ושם העם נגזר מהשם החדש, כך שמבחינתם אין יותר משמעות לשם המקורי של האזור. שמות רבים עברו אבולוציה במהלך השנים, וישנם מקומות רבים הנהגים בצורה שונה לגמרי על ידי עמים שונים, כלומר מדובר בתהליך טבעי שקיים בעולם. מה שחשוב לענייננו הוא השם אותו הם קבעו לעצמם.
טענה נוספת ביחס לשם הוא שאין להם "שם ילידי", ושהשם שלהם ניתן על ידי כובשים בלבד. הטענה הזאת מראה שהיווצרות העם הפלסטיני הוא תהליך חדש יחסית, אבל היא לא מורידה מהיותו עם. כמו שציינתי, שם העם נקבע לפי שם האזור כפי שהוא נתפס על ידי אנשי הקבוצה שבנתה את העם, והוא מבטא את הזיקה של העם לאזור (וישנם עמים רבים אחרים שמבטאים בשמם את הזיקה לאזור), כך שהגורם הספציפי שטבע את שם האזור אינו רלוונטי. בצורה "ילידית" הם אמנם ערבים, אבל כמו שכבר הראיתי גם האנגלים הם אנגלו-סקסיים והרוסים הם סלאביים, וזה לא סותר את היותם עם.
לסיכום
בזמן שהטענות לדרך היווצרות ספציפית של עם מעוררות חשד, הצורה הקלה ביותר להתמודד איתן ביחס לפלסטינים היא באמצעות תקיפתן חזיתית ולהראות שגם המאפיינים שאותם מתנגדים טוענים שאינם חלים על הלאום הפלסטיני חלים גם חלים. דעתי האישית היא, שמכיוון שקיימת כאן קבוצה גדולה ששואפת להגדרה עצמית ואוטונומיה, גם אם נגיד לעצמנו אינספור פעמים שהמצב אחר, השאיפה שלהם תישאר. גם אם נגרש אותם, נדכא אותם, גם אם ננסה חס וחלילה להשמיד אותם, השאיפה שלהם תישאר, ואולי אף תהפוך עוצמתית יותר, ולכן הפתרון האמיתי לסכסוך הוא להגשים את השאיפה שלהם ולתת להם את האוטונומיה המלאה אותה הם מבקשים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה