"הגלולה" בפייסבוק:

יום חמישי, 17 באפריל 2014

עבדים היינו?



קורה לפעמים שאני נוהג ונמאס לי מהמוסיקה שבאוטו. בדרך כלל זה מוביל למסקנה שאני נוהג יותר מדי או שעבר זמן רב מדי מאז העדכון האחרון שלה. כך קרה בשבוע שעבר, כאשר החלטתי להקשיב לשם שינוי לרדיו האזורי והגעתי בדיוק בזמן לפרסומות (איזה כיף).

שתי פרסומות שהגיעו אחת אחרי השניה במקבץ תפסו את אוזני משום שהן העבירו מסר בסגנון: "בפסח אתה מבזבז המון כסף, אולי אתה צריך הלוואה או איזה ביטוח על כל הדברים שאתה קונה?"
העובדה שקשרו את שתי הפרסומות עם חג החרות גרמה לי לתהות, האם אנחנו מממשים כיום את החרות שניתנה לנו לפני כ-3,000 שנים?

לגבי ההגדרה של המושג חרות אפשר להתווכח. אני הלכתי בכיוון של בחינת הזכויות הסוציאליות של העובדים בישראל, של מספר שעות עבודה שבועיות, מספר ימי חופש בשנה, ומדדים שונים של שכר לעומת מדד המחירים לצרכן, כלומר כמה אנחנו עובדים, כמה זמן פנוי יש לנו, ומה אנחנו מקבלים תמורת העבודה שלנו.

חופשיים ומאושרים?
כתבה שהתפרסמה ביולי 2013, ביצעה השוואה בין ממוצע שעות העבודה השבועיות והשכר השנתי הממוצע בשלל מדינות מערביות. מבין המדינות המצוינות (ביניהן הולנד, דנמרק, ארה"ב, גרמניה, איטליה, אוסטרליה, נורבגיה, אירלנד, שוויץ, בלגיה , שוודיה ועוד) ישראל נמצאת במקום האחרון עם 36.3 שעות שבועיות בממוצע לעובד, כאשר השכר השנתי הממוצע עומד על כ-30 אלף דולרים. בזמן שמספר מדינות התקרבו אלינו בכמות השעות השבועיות (וארה"ב אף עקפה אותנו עם 38 שעות) הפערים המשמעותיים ביותר הם ביחס בין השכר השנתי הממוצע למספר השעות השבועיות, כאשר איטליה היחידה שמתקרבת אלינו (36 שעות ו-34,000 דולרים).

במדד ימי החופש השנתיים מיקומנו סביר, האירופאים והרוסים מעלינו, האמריקאים ומדינות המזרח מתחתינו. עם זאת, ניתן לראות שוב ששבוע העבודה הרשמי בישראל הוא מהארוכים במערב, ואת היחס הגדול בין ימי החופש השנתיים של ההורים לאלו של ילדיהם.
כלומר, שבוע העבודה הישראלי הרשמי הוא אחד הארוכים ביותר במערב, אך המשכורת הממוצעת נמוכה בהרבה מזו של העובד המערבי.

מה אתה ריאלי?!
לא במקרה, העיסוק הגדול בנושא יוקר המחייה נעשה במקביל למחאה החברתית של קיץ 2011. בדיקת נתוני השכר והשוואתם לעולם אינה רלוונטית אם לא מצמידים אותה למדד המחירים. במילים אחרות, זה ממש לא חשוב כמה אנחנו מרוויחים, אלא מה אנחנו מסוגלים לקנות עם הרווחים, כלומר מה השווי האמיתי של המשכורת שלנו.
הניתוח המבוצע בכתבה הבאה, מראה שעל אף העלייה בשכר המינימום ובשכר הממוצע, העובדה שמדד המחירים עלה בקצב גבוה יותר גרמה לכך שהערך הריאלי של המשכורת שלנו (כלומר המוצרים שאנחנו יכולים לרכוש איתה בפועל) ירד מאז שנת 2001.

בדיקה שבוצעה בתקופת המחאה החברתית גילתה שהמחירים בישראל אינם כה גבוהים בהשוואה לעולם, ואכן בדיקה עצמאית קצרה מראה שזה נכון ואנחנו גם עדים לכך בשלל טיולינו בחו"ל. אז מה הבעיה שגרמה למיליון איש לצאת לרחובות? התשובה נמצאת בפערי השכר הגדולים. כך לדוגמה שכר המינימום בצרפת עומד על 1,445 יורו (כ-6,932 ₪ בזמן כתיבת הפוסט) לעומת עמיתו בישראל העומד על 4,300 ₪, וכן הפערים בשכר השנתי הממוצע עומדים על כ-10,000 דולר.

מדד אובייקטיבי נוסף שישפוך אור על הערך הריאלי של הכסף שלנו הוא מספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה בישראל, וכאן אנחנו נמצאים במקום הראשון בOECD (לא הישג שכדאי להתפאר בו) עם 126 משכורות (נכון ל2012), פי 2 מבריטניה!

פרמטר אחר חשוב לא פחות שיש להתחשב בו הוא הפער בין השכר החציוני לשכר הממוצע במשק. העובדה שהשכר הממוצע גדול בכ-50% מהשכר החציוני מראה על פערים בחברה שרק הולכים וגדלים. הרצון הוא שהשכר החציוני (נקודת האמצע של כלל העובדים במשק) יהיה קרוב ככל האפשר לשכר הממוצע (חיבור כל המשכורות וחילוקן במספר העובדים). ההבדלים הגדולים רק מראים על הפערים הבלתי נתפסים בין בכירי המשק לעובדים הפשוטים.

המספרים בהחלט יכולים לבלבל אותנו. כך יכולים קברניטי המשק להתפאר בעלייה בשכר בלבד, במנותק מהמדד, או להתפאר בכך שיוקר המחייה בישראל אינו גבוה בהשוואה לעולם, אך להתעלם מפערי השכר הגדולים. זה בדיוק מה שהם עושים בסרטון הבא (אי אפשר לראות אותו בלי להוסיף גם את הביקורת עליו).
רק הצלבת השכר ומדד המחירים תוביל למסקנה הבאה – אנחנו עובדים יותר מבעבר, אך התמורה שאנחנו מקבלים בפועל פחתה. כך ניתן להבין שלמעשה רמת החיים בארץ פחתה (לא התעמקתי בצורת חישוב רמת החיים אבל אם אתה משתכר פחות ועובד יותר זאת מסקנה הגיונית).

כמה מילים לסיום
שמעתי במספר הזדמנויות טון מזלזל מצד ישראלים לגבי הרגלי העובדה של האירופאים, אבל אני דווקא חושב שאנחנו צריכים לשאוף לתנאיהם הסוציאליים. בזמן שהמשק הישראלי נמצא בצמיחה, השכר הריאלי נמצא בירידה כאשר כמות שעות העבודה בישראל היא מהגדולות במערב. השאלה המתבקשת היא לאן הולך הכסף? התשובה היא בעיקר למעלה.

העובדה שאנחנו מציינים פעם בשנה את היציאה שלנו מעבדות לחרות בסעודה הגדולה ביותר של השנה כשבפועל בהשוואה לעולם המערבי התנאים הסוציאליים שלנו הם הקרובים ביותר לעבדות היא בדיחה אירונית ועצובה מאד המראה לנו שוב כמה אנחנו פראיירים.

שיהיה חג חרות שמח לכולנו!


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה