"הגלולה" בפייסבוק:

יום שלישי, 1 באפריל 2014

כיצד מבצעים שינוי?


"מסע של אלף מיילים מתחיל מצעד אחד."
העולם נמצא בשינוי מתמיד, הרצון להתפתח ולהתקדם בשביל להפוך את חיינו לטובים יותר טמון בכל אחד מאתנו, מעצם היותנו יצורים אנוכיים שרוצים לשפר את חייהם, והרצון הזה הוא שמניע את העולם. השינויים נובעים ממאפיינים רבים, ביניהם מאפיינים טבעיים, חברתיים, פוליטיים, דמוגרפיים וכו'. ככל שהשינוי נוגע ליותר אנשים כך הוא יהיה גדול יותר, התגייסות לצבא היא שינוי גדול בחייו של אדם, אבל קטן מאד ביחס לעולם. השינויים הגדולים נבעו כולם מצורך מסוים, מהבנה כללית שהמצב כרגע אינו אידיאלי ונדרשת הסתגלות למצב החדש בצורה כלשהי, משום ששינוי גורר עמו חוסר בטחון, האדם רגיל למצב מסוים ויודע כיצד לתפקד בו, ביצוע שינוי גדול תגרור הסתגלות למצב חדש, מצב שרוב בני האדם מעדיפים להימנע ממנו.
בחיבור זה אנסה לאפיין את המאפיינים של השינוי, מיהו האדם או הקבוצה שצריכה להביא לשינוי, מתי הוא הזמן לשינוי, היכן השינוי צריך להתחיל וכיצד יש לבצע את השינוי. הבנת המאפיינים הללו יעזרו להתכונן לשינוי בצורה טובה יותר ולבצע אותו בצורה חלקה ומהירה יותר בצורה שתתרום לכולנו.

זהות המשנים
אפתח בסיפור אישי: בשירותי בצבא הגעתי לתפקיד בו יש לי פריווילגיות שאין לחיילים אחרים מטעמים בירוקרטיים, ונוצר מצב של חוסר שוויון ביני וחברי בתפקיד לבין שאר החיילים בבסיס. וכך די במזל יכולתי להימנע מחובות רבות שחייל ממוצע היה רוצה מאד להימנע מהן, וכל זאת תחת מטרייתו החוקית של הצבא. נוצר מצב של חוסר צדק חוקי, ומה שראיתי זה שגם אנשים שמגדירים את עצמם אנשים טובים, לא יצאו מגדרם בשביל לתקן את חוסר הצדק החוקי כאשר הדבר יפגע בהם. נראה לי שקשה לצפות מחייל מסוים בתפקיד מסוים שאומרים לו שהחובות האלה לא חלות עליו להתחיל להפוך את העולם ולהילחם במערכת בשביל שאלו יחולו עליו. זה נוגד את המנטליות הצבאית שרובנו מפתחים: אם אומרים לך לא לעשות משהו אתה לא שואל יותר מדי שאלות, השאלות יעלו כאשר מטילים עליך חובות נוספות. אני לא יודע כמה הייתי מנסה להילחם בתהליך של הפיכת חלוקת הנטל לשוויונית, אבל אני יודע שבעבר כאשר ניסו לעשות זאת כמובן שחיילים, קצינים ומפקדים בתפקיד שלי הציגו תמונה אחרת מתמונת המציאות בשביל שהתהליך לא יעבור. הם לא רצו לוותר בקלות על המעמד המיוחד שהם קיבלו, מעמד שבהחלט הקל עליהם את חייהם הצבאיים. האם מדובר באנשים רעים? אני חושב שלא. אני חושב שמדובר באנשים, ואני חושב שרובם המוחלט של האנשים היו פועלים כמוהם מסיבות שכבר פירטתי כאן בעבר. בשביל שיקרה שינוי, זעקת הרוב, קרי שאר חיילי הבסיס, צריכה להיות גדולה וחזקה בשביל שהמיעוט הקטן, קרי החיילים שנהנו מפריווילגיות נוספות, ופיקוד הבסיס יבין שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך.
הסיפור שלי ממחיש את הזהות של מניעי השינוי, הדרישה שאדם בעל זכויות מופלגות יוותר על זכויותיו למען השוויון דורשת לדעתי מעט יותר מדי מהאדם הממוצע. ניתן לטעון שישנם יחידי סגולה שבהחלט יילחמו למען הכלל אבל אלה מעטים בשביל להניע לבדם את השינוי. מרכז הכובד מבחינת זהות המשנים צריך להגיע מהאוכלוסייה שסובלת מקיפוח וזכויות מעטות יותר, האוכלוסייה שממנה עולה הצורך, ללא התעוררות של אוכלוסייה זו ניתן לומר כמעט בוודאות שהשינוי לא יתבצע, וההיסטוריה מלמדת על כך שמהפכנים גדולים הגיעו בדרך כלל מהעם המקופח ולא מהאצולה שנהנתה מזכויות מרובות. הסיבה היא שאדם שנהנה מזכויות מרובות וחיים טובים ישתדל להעלים עין מקבוצות אחרות שהמזל לא האיר להן פנים ויצדיק את חייו בכך שכל אחד מהם היה מתחלף אתו ומתנהג בצורה דומה אם היה יכול, ואני יודע משום שבדוגמה למעלה אני עשיתי את ההצדקה הזאת בעצמי.
מידת המלחמה של האדם בעל הזכויות המופלגות בשינוי (אפילו שהוא יודע שהשינוי צודק) עשויה להעיד על מידת המוסריות שלו וצורת החינוך שקיבל, כאשר ישנם אנשים שלא ינסו להילחם בסופה ויודו בחוסר הצדק, אבל ישנם אנשים שינסו לשמור על זכויותיהם הלא צודקות בכל מחיר, בגלל שהם יודעים שלאחר שהן יילקחו סביר להניח שהן לא ישובו. בסוגיות שאנחנו נדון בהם הקבוצה האחרונה תכלול לדעתי את רוב האנשים, שלא ירצו לוותר על זכויות שהן צברו במהלך חייהם בצורה חוקית.
המטאפורה מהסיפור שלי ברורה מאד, ניתן להבין מיהו בעל הזכויות המופלגות ומיהו המקופח, וניתן גם להבין מכך מאיזו אוכלוסייה יבוא השינוי, אותה אוכלוסייה שממנה גם החלו לעלות קריאות לשינוי שבדרך.
בנושא הזה אבא שלי נוהג להגיד ששמענו על מהפכות מוצלחות רבות, אך לא על הרבה מהפכנים מוצלחים. מובילי שינויים בדרך כלל עשו את מה שעשו תוך ויתורים גדולים בחייהם, ולעיתים חייהם נלקחו במהלך המהפכה.
בעידן שלנו, לא צריך שנטל השינוי ייפול על אדם אחד או קבוצה מצומצמת כפי שנעשה בעבר. בעידן בו הפצת רעיונות הפכה לקלה הרבה יותר, בו התארגנות והתאחדות יכולה להיעשות מבלי לצאת מהבית, לפחות בשלבים הראשונים של ההתארגנות, אני חושב שמתבקש שכמה שיותר אנשים שמאמינים בשינוי יהיו מעורבים בו.
עיתוי השינוי
יש להבדיל בין הזמן בו צריך להתחיל להעלות את המודעות לבעיה והזמן לפתירתה, אלו הם שני תהליכים שונים בעלי עיתוי שונה.  
החלוצים לרוב יקדימו את זמנם, יסבלו מסקפטיות ועבודתם תהיה קשה ובמקרים רבים הם לא יקבלו הכרה רעיונית אמיתית בזמן חייהם, אבל תפקידם חשוב לא פחות מהמשנים עצמם, הם הזורעים את הרעיונות שיובילו בסופו של דבר למהפכה, התהליך אורך לעיתים עשרות שנים, המעבר של דעה מדעת שוליים לדעת הרוב, המעבר של החלוצים ממחרחרי ריב ואוהבי קונספירציות לנביאים הוא טבעי אבל אורך זמן. המשנים יהיו אלו שהיו מודעים לבעיה ויבינו את בשלות הציבור לשינוי, ייתכן שיפעלו גם להעלאת המודעות ובמקרים מסוימים יש שהחלוצים ישמשו גם כמשנים עצמם (ואני בטוח שתהליך זה גורם לסיפוק רב), אבל בחלק גדול מהמקרים, בעקבות הזמן הרב שלוקח להביא לבשלות הציבור זהות המשנה תהיה שונה מהחלוץ ששימש לו מעין מורה רוחני.
בכל מקרה שום שינוי לא יקרה בזמן שאין בו צורך אמיתי, גם אם הבעיה קיימת, אם היא לא מעלה צורך רציני בשינוי, אנשים יתעלמו ממנה וימשיכו הלאה, עד שהבעיה תתגבר לרמה שלא ניתן להתעלם ממנה יותר. בתחום הכלכלי לדוגמה, על אף הבעיות הרבות שמעלים ביחס לשיטה הכלכלית הנוכחית, כל עוד אנשים יכולים לפרנס את עצמם ואת משפחתם ולספק להם מידה מסוימת של מותרות הם מעדיפים להתעלם מכל הצרות שבשיטה, מעדיפים להתמקד במזלם מאשר בחוסר מזלם של אחרים, ורק כאשר מספיק אנשים יהיו חסרי מזל יעלה הצורך האמיתי בשינוי. לכן בתחום הזה אני חושב שעדיין לא הגיע הזמן לשינוי, משום שהמצב הכלכלי בעולם המערבי עדיין לא מספיק רע בשביל שאנשים יתעוררו, הם מעדיפים לא להתייחס לבעיות שמעלים ולהתמקד בדברים הקרובים אליהם (מאפיין נוסף של אדישות). זהו פרדוקס מסוים, משום שאם האנשים היו מתעוררים עכשיו, או לפני 10 שנים, היה יותר קל לפתור את הבעיה, אבל הדבר לא קורה כי הצורך לא חזק מספיק, וכך נותנים לבעיה להמשיך להעמיק.
מיקום השינוי
בצורה בה העולם עובד, ישנן אוכלוסיות אשר מהן יגיע השינוי, שם תתחיל היוזמה ורק לאחר מכן ימשיך לשאר העולם. אוכלוסיות אלה יותר ליברליות באופיין, וכך הן בשלות יותר לשינוי. אנשי אוכלוסיות אלו רגילים לחשיבה עצמאית, ומנסים לפתור את בעיותיהם בדרכים הגיוניות בשביל להגיע לרמת החיים הטובה ביותר. אוכלוסיות אלו מנהיגות את העולם כבר שנים רבות מבחינה פוליטית-חברתית.
האוכלוסייה הישראלית שמרנית יחסית והאיומים הרבים שקיימים כרגע מונעים מאתנו להתמקד בעיקר, ולפעמים אי אפשר להאשים אותנו. מידת ההשפעה שלנו על העולם בתור חברה הינה קטנה בשל גודלנו, וכן מצבנו הלא מזהיר בזירה הבינלאומית, וכך אנחנו אוכלוסייה שמובלת בעקבות האוכלוסייה האמריקנית ולא להפך.
מה שאני רוצה להגיד הוא שהשינוי לא יבוא מכאן, כמו רוב המגמות העולמיות השינוי יתחיל באוכלוסיות המרכזיות בעולם, אלו שמובילות את השינויים בו כבר שנים רבות, אוכלוסיות שאנחנו עדיין לא חלק מהן וייתכן ומעולם לא נהיה (ואנחנו לא בהכרח צריכים לשאוף להיות). אוכלוסיות ממדינות ליברליות יותר דוגמת מדינות אירופה וכמובן ארצות הברית ששם רוחות השינוי כבר מתחילות לנשב.
צורת ביצוע השינוי
לשם ביצוע שינוי יש לאתר את הבעיה, כלומר מושא השינוי, ולאפיין אותו בצורה המדוייקת ביותר, לנסות להשיג ראיות על קיומו ולאמץ טיעונים שיעזרו לנו להתעמת עם מתנגדים לקיומה. הצעד הראשון הוא הצפת הבעיה, יש לציין שישנן בעיות שאנשים עשויים להציג התנגדות עזה לקיומן, לעיתים משום שהכרה בקיומן תערער את זהותו של המתנגד בצורה כזו שהוא מעדיף להתכחש בכל צורה אפשרית מאשר להכיר בהן, ולעיתים משום שלמתנגד אינטרסים שבעיה זו לא תצוף, לפחות לא בזמן הנתון.
כחלק משלב ההצפה יש להתחיל לחשוב על פיתרון לבעיה, כאשר לדעתי רוב השינויים הגדולים דורשים מודעות גדולה לבעיה, כך שבעת החשיבה על הפיתרון יש להניח שמחסום המודעות נחצה כבר. הפיתרון לא בהכרח חייב להגיע רק מאותו תחום, לדוגמא, לבעיה הדמוקרטית אשר מגיעה מהתחום הפוליטי ניתן למצוא פיתרון שהוא גם טכנולוגי באופיו. ישנן בעיות שישלבו פתרונות ממספר תחומים, ישנן בעיות שהפיתרון להן נמצא בתחום אחר לגמרי, לדוגמא בעיה צבאית שתיפתר על ידי התקדמות טכנולוגית, ואחרות שמחייבות טיפול בתחום הקונקרטי של הבעיה, כמו הבעיה הכלכלית לדוגמה, שתחייב שינוי של השיטה בצורה מסוימת.
הצגת הפיתרון בפני מתנגדים תחזק את הטיעון בדבר קיומה של הבעיה, ועשויה להוציא אנשים מהאדישות בכך שהיא יכולה לתת להם צעדים קונקרטיים שהם יכולים לבצע בשביל לעזור להילחם בבעיה, לדוגמא נושא המחזור, כפתרון לבעיית הצטברות הזבל בעולם, נתן הוראות מדוייקות ואף עידוד כלכלי למחזר מוצרים והתופעה אכן התרחבה מאד בשנים האחרונות. לטעמי ככל שיותר אנשים יחשבו על פתרון וידונו בו, כך ניתן יהיה להגיע לתוצאה טובה יותר וגם פתרון זה לא חייב להיות סופי ומוסכם על כולם, ההסכמה הגורפת צריכה להיות על מהות הבעיה, על צורת הפתרון שתגיע יש להסכים תוך דיון מעמיק ובהתאם להליכי קבלת ההחלטות בחברה דמוקרטית.
השינויים הגדולים, ויש כמה כאלה שנדרשים בעולמנו, לא יהיו קלים, ההתנגדות הראשונית לפתרון תהיה משהו בסגנון של "טוב אבל זה פתרון שדורש המון זמן, בוא נתמקד בינתיים בזה...", או פשוט "תשמע זה לא אפשרי". התשובה שלי לטיעון הראשון היא שאם זה דורש המון זמן כדאי להתחיל לפעול כבר עכשיו, וככל שיותר אנשים יפעלו כך יצטמצם הזמן שהשינוי ייקח. התשובה שלי לטיעון השני נעזרת בכל שינוי גדול שנעשה בהיסטוריה האנושית, כאשר רוב האנשים לא יכלו לדמיין את העולם שלאחר השינוי, לא יכלו להעלות בדעתם שכך העולם ייראה. האם אתם חושבים שבימי הביניים האיכר שעבד כל יום בשדה והיה נתון למרותו המלאה של השליט חשב שיום אחד הוא יוכל לדרוש מהשליט את זכויותיו החוקיות? ומה היה אומר אותו אדם חסר זכויות לפעיל החברתי שמנסה להביא לשינוי, אם לא את אותן המילים בדיוק שמנסים להגיד לנו היום, שהדבר בלתי אפשרי?
אין בעיה שאינה ניתנת לפתרון, אם יוקצו לכך המשאבים המתאימים והצורך יהיה מספיק גדול. אם כלל האינטרסים של כל הצדדים יגיעו למצב בו צריך לפתור את הבעיה היא תיפתר, אבל בשביל להגיע למצב הזה צריך לעבור דרך ארוכה ולהתאמץ. אני לא חושב שהשליטים המלוכניים רצו לוותר על סמכויותיהן האבסולוטיות, אבל הדבר קרה כאשר הם הבינו שאין להם ברירה, בין אם בעקבות הפסד במלחמה, או הבנה שהמצב הציבורי מחייב שינוי.
לסיכום
אני שומע יותר מדי פעמים את המילים "בלתי אפשרי", ואם כולם יחשבו שהדברים בלתי אפשריים הם בהחלט יישארו כך. אנשים נוטים פעמים רבות לשכוח שבמצב העניינים הנוכחי הכוח נמצא בידיהם, ולכן השינוי תלוי בהם.
ישנם שינויים רבים שהייתי מבצע בעולם, אשתדל לסקור את רובם בהודעות נוספות שאפרסם, אבל הרצון לשפר צריך לבוא מכולנו, וצריך לבוא לא רק כאשר יש צורך גדול ממש, משום שכשיש צורך גדול ממש סימן שיש בעיה קיצונית, שגורמת לאנשים סבל, ולמצבים כאלה אני לא חושב שאנחנו רוצים להגיע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה