יום שישי, 25 באפריל 2014
הגזענות בישראל והסכסוך
חודש הסכסוך שהוכרז במרץ הפך לחודשיים, וזהו
הנושא האחרון אליו אתייחס במסגרת הזו.
אני חייב לציין שהתלבטתי אם להתעסק בנושא, הבעיה הזאת נראתה
לי כל כך ברורה ומובנת וחשבתי שיש עליה קונצנזוס כמעט מוחלט בחברה הישראלית (דבר שהתברר
כנכון). עם זאת, משיטוטי בפורומים ובקבוצות שונות הבנתי שמשמעות הבעיה נעלמת
מעיניי חלק גדול מהאוכלוסיה ולכן אסור להתעלם ממנה, יש לחשוף אותה במלוא כיעורה,
להראות את הדברים כפי שהם, בשביל שאנשים יתחילו לפקוח את עיניהם. אתמקד כמובן
בתופעות של גזענות כלפי ערבים בהקשר לסכסוך, אבל אסור לשכוח שקיימת גם גזענות קשה
לא פחות כלפי קבוצות מיעוטים אחרות בציבור, למען האמת אני לא חושב שקיים ציבור
כלשהו שלא סבל מתופעות גזעניות כלשהן בישראל.
מהי גזענות?
גזענות היא עמדה הקושרת בין מוצא אתני לתכונות
האדם. בחוק העונשין הישראלי (סעיף 144 א-ו) מוגדרת כ"רדיפה, השפלה, ביזוי,
גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של
האוכלוסיה או יחידים, והכל בשל צבע או השתייכות למוצא לאומי-אתני".
מכאן ניתן ללמוד שכל התייחסות לציבור כלשהו בצורה שלילית
באופן כללי תהווה גזענות, וכל עבירה שמניעיה עלולים להיות גזעניים תוחמר. מכאן גם
ניתן להבין שרובנו (או כנראה כולנו) חשב מחשבות גזעניות בצורה כזו או אחרת ויותר
מפעם אחת.
מתחילים במספרים
סקר שפורסם בחודש מרץ, מראה ש95% מהנשאלים דווקא מודים שקיימת גזענות בישראל.
מדובר בקונצנזוס כמעט מוחלט, כלומר בהנחה שגזענות היא בעייתית במדינה דמוקרטית
קיימת הודאה בבעיה. ערביי ישראל מוקמו על ידי הנשאלים במקום השני כאשר 68%
מהנשאלים סברו שקיימת גזענות כלפי ערביי ישראל.
סקר נוסף, הפעם מיוני 2013, מגלה כי 80%
מהישראלים עדים להתבטאויות גזעניות מצד קרוביהם, בעיקר כלפי האוכלוסיה הערבית,
אתיופית וההומו לסבית. סקר זה עורר ביקורת פוליטית רחבה (בעיקר מצד אישי מרכז-שמאל
כגון עמרם מצנע וציפי לבני) וכלל הבטחות לטיפול בבעיה, ללא תוצאות משמעותיות עד
עכשיו.
שני הסקרים הללו מראים כמה התופעה נרחבת באופן כללי ובאופן
ספציפי כלפי ערבים.
גזענות כלפי ערבים
כשהייתי בחטיבת הביניים התחלתי לראות תופעה מוזרה. אחרי
כל אירוע חבלני כלשהו נגד ישראל התאספו ילדים בבית הספר שלי והחלו לקרוא
"מוות לערבים". קשה לי לשכוח את החלחלה שחשתי מהטוטאליות של קריאותיהם.
כבר אז ניסיתי להבין, למה לקרוא מוות לערבים? הרי אני יודע בוודאות שישנם ערבים
רבים שרוצים לחיות את חייהם באושר כמוני. למה לא לקרוא מוות לטרוריסטים, או מוות
לאויבינו?
מאז ההשקפה שלי השתנתה. נקודת המוצא נשארה זהה, אבל הבנתי
שכל בני האדם רוצים לחיות את חייהם באושר, אפילו אם יש אנשים רבים שחושבים שדברים
אחרים יובילו אותם לאושר הזה. הבנתי שגם הטרוריסט מאמין שהוא נלחם למען העם שלו,
ובזמן שהוא עושה דברים מזוויעים מנקודת מבט אובייקטיבית, הוא מצליח להצדיק את
מעשיו בפני המצפון שלו. אז מה הטעם לקרוא בכלל למוות של אדם מסוים? למה לא לצאת
לכיכרות ולהריע לשלום כפי שכתב יענק'לה רוטבליט?
המטה למאבק בגזענות, הגוף העיקרי המתעסק בגזענות בישראל,
הראה בדו"ח שלו לשנת 2013 שקיימת עליה ברמת
הגזענות ב2013. הדו"ח מפרט בצורה מספרית את העלייה לפי סוגי המקרים.
הדו"ח מכריז על הכנסת ה-18 כגזענית ביותר בתולדות המדינה, כאשר בשנת 2013
נרשמו 20 הצעות חוק שהוכרו על ידי המטה כגזעניות (הקריטריונים להגדרת הצעת חוק
כגזענית לא ברורים). בדו"ח לשנת 2014 הראו במטה שחלה ירידה בכמות מקרי הגזענות, אך עלייה באחוז
האירועים כלפי ערבים. את הירידה במקרים מייחסים במטה לעובדה שבשנת 2013 התקיימו
בחירות בישראל שתרמו להעלאת רמת הגזענות ("עוצמה לישראל" ודומיהם)
הכללית. בנוסף, בשנת 2011 ביצעו במטה סיכום של אירועים גזעניים כולל הפניות לכל אירוע.
דף נוסף, הפעם בפייסבוק, תחת השם "גזענים שמדכאים אותי" שם לעצמו למטרה
לחשוף את גילויי הגזענות בישראל, ולצערנו יש למנהליו לא מעט עבודה. הדף מתעסק
בעיקר בגילויי גזענות בפייסבוק, ומרכז תגובות גזעניות על כל מיני אירועים. הדף
מתמקד בגזענות כלפי כלל קבוצות המיעוט בישראל, כאשר גזענות כלפי ערבים מהווה את
מוקד העיסוק שלו (בהתאם לנתונים מדוחות המטה למאבק בגזענות). דוגמא:
צורה נוספת של גזענות היא אובדן העניין הציבורי באירוע כלשהו
ברגע שהתברר שההרוגים הם ערבים. הייתי עד לתופעות הללו בשתי הזדמנויות שונות.
הראשונה, היא התאונה הנוראית בצומת נשר, כאשר משאית שאיבדה את הבלמים התנגשה ברכב
הסעות וגרמה ל-6 הרוגים. ראיתי את השינוי ברמת העניין כאשר התברר שכל
ההרוגים ערבים, ואתם יכולים לטעון אחרת, אבל כשהבנתי שחלק גדול מאתנו חש הקלה
מסוימת כשהתברר שמדובר בערבים בלבד הבנתי כמה עמוק אנחנו בתוך הבוץ הגזעני. אירוע
נוסף התרחש בפיצוץ בניין דירות בעכו שגרם ל-4 הרוגים. כאן אפילו ראיתי סטטוס
בפייסבוק שאמר בגאווה "חברים לא לדאוג, מדובר בערבים בלבד". כאילו הייתי
צריך הוכחה למה שאני חושב על המצב בחברה שלנו.
למה
זה צריך להדאיג אותי?
עוד
ארבעה ימים (מיום פרסום הפוסט) אנחנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אירוע
שמסמל דברים רבים עבור העם היהודי, והוא נקודת מפנה שלילית מאד בהיסטוריה שלו. אחד
המסרים של היום הזה הוא המאבק העיקש בגזענות, על כל צורותיה. השואה מלמדת אותנו על
תוצאותיה ההרסניות של גזענות כאשר נותנים לה להשתולל באין מפריע ומעודדים אותה.
היא מלמדת שבנסיבות מסוימות כל עם יכול ליפול לפחד ושנאה.
העובדה
שהגזענות בישראל מרימה ראש עצובה כל השנה, אבל עצובה עוד יותר בסמיכות ליום השואה.
היא מראה שגם בעם שסבל הכי הרבה בהיסטוריה מרדיפות וגזענות עלולים לנבוט ניצני
הגזענות. היא מראה שבני אדם אינם חסינים בפני הפחד והשנאה, ושקל מאד ליפול אליהם.
הסיבה
המרכזית שאנחנו מציינים את היום החשוב הזה היא בשביל שנזכור ולא נשכח לעולם. זה
משהו שנשבעתי שאעשה תמיד כשהייתי כילד בן 16 בפולין, ואני לא מתכוון להפר את
ההבטחה הזאת. חלק מהזיכרון הוא גם לשמר את הערכים שהאירוע העצוב הזה צריך ללמד
אותנו. הערך החשוב ביותר הוא שאדם הוא אדם באשר הוא אדם, שכל בני האדם שווים,
ואסור להתייחס לאדם כלשהו בצורה שונה בגלל שהוא משתייך לקבוצה מסוימת.
איך כל זה קשור לסכסוך?
טוב
ששאלתם. תיאוריית הסכסוך המציאותי בין קבוצות מציעה הסבר לקשר בין גזענות לסכסוכים. התיאוריה טוענת (והטענה נתמכת על
ידי מחקרים) שבזמן שסכסוך בין קבוצות יתעורר בעקבות מחסור ותחרות על משאבים כלשהם,
הסכסוך עצמו יגדיל את הדעות הקדומות שיש לכל קבוצה בסכסוך כלפי הקבוצה השניה. ככל
שהתחרות על המשאבים גדולה יותר, ככל שכל קבוצה מאמינה שאם הקבוצה השניה תשיג את
מטרותיה היא תיכשל בשלה, כך עולה מידת הגזענות כלפי הקבוצה השניה.
הסכסוך
הפלסטיני-ישראלי מקורו באדמה הזאת. מקורו בשתי קבוצות שביקשו לקיים ריבונות כלשהי
באזור הזה. ערביי פלסטין לא ביקשו מדינה עצמאית עד שהבינו שהתנועה הציונית שהתפתחה
וקיבלה הכרה בינלאומית על זכותה להקים בית לאומי לעם היהודי באזור בו הם התגוררו.
לאחר שהם הבינו שקיימים מתחרים חזקים על שאיפותיהם החל הסכסוך (בשנות ה-20 של המאה
ה-20), וייתכן שהייתה קיימת גזענות לפני כן (משום שהיו כאן שתי קבוצות שהתחרו על
משאבים אחרים, אך התחרות היתה הרבה פחות קשה) אך הסכסוך הוא שסייע להעצים אותה
ולהביאה לממדיה העכשוויים.
די
לגזענות
הגזענות
קיימת בשני הצדדים, ובממדיה הנוכחיים היא תוצאה של לחימה של כמעט מאה שנים. מה
שמעניין בתיאוריה שציינתי הוא שהיא מראה שברגע שיש לשתי הקבוצות מטרות משותפות
הדורשות שיתוף פעולה, מינון הדעות הקדומות יורד פלאים.
בזמן
שנוח להציג את האויב כחיה שמבינה רק כוח, זה מסוכן. צריך לזכור שהאויב הוא בנאדם.
זה לא אומר שאנחנו לא נילחם על האינטרסים שלנו, אבל אסור לשכוח שלאורך ההיסטוריה
אויבים רבים הפכו לבעלי ברית חשובים כשהאינטרסים שלהם הצטלבו (אפילו אם לפני כן
היו דעות קדומות רבות על חברי שתי הקבוצות).
אסור
גם לשכוח, בנימה שמסכמת את כל פרויקט הכתיבה הזה ב"גלולה" בחודש וחצי
האחרונים, שיש לשתי הקבוצות אינטרס משותף, אבל כרגע הוא נעלם מעיניהם של רבים
מחברי שתי הקבוצות, והאינטרס המשותף הזה הוא השלום.
אז
אל תקראו מוות לערבים, אל תקראו למוות כלל. תקראו לחיים לישראלים, ערבים ובני אדם
באשר הם. תקראו לקירוב העמים והבנה, ולא לריחוק ושנאה. תקראו לניסיון לקירוב
האינטרסים, ולא להנצחת ניגוד האינטרסים. תקראו לסיום אמיתי של הסכסוך, ותילחמו
בגזענות בכל מקום בו אתם נתקלים בה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה