יום שלישי, 22 באפריל 2014
עוד אח אחד
מתעורר לעוד בוקר בו על דף השער של העיתון מתנוססת תמונתו של
נער מחייך, שחייך את חיוכו האחרון. לא בגלל שמחבל קיצוני הצליח לנצל הזדמנות, לא
בגלל כשל באימונים בצה"ל, אלא בגלל שרצה לצאת לבלות עם חברים בסוף החג ואחד
מאחיו היהודים שאבותיו יצאו גם הם ממצרים החליט למחוק את החיוך מפניו לנצח.
התופעה הזאת הפכה לשגרה, ונראה שאנחנו הופכים קצת רוויים
מהדיווחים. עוד אישה שנרצחה על ידי בעלה (וכולם שופטים: "למה היא לא עזבה
אותו?"), עוד דיווח על הטרדות מיניות של קטינים, בגירים ובכירים כאחד (וכולם
שופטים: "זאת אשמתה, היא יזמה, היא התלבשה חשוף"), עוד מקרי אלימות
והשפלה קשים בבית הספר (וכולם שופטים: "מערכת החינוך בישראל מתחת לכל ביקורת,
הם האשמים"), עוד מקרי אלימות נגד זקנים (וכולם שופטים: "לדור של היום
אין כבר כבוד לכלום") והנה עוד דוגמה לרצח של עוד ילד במועדון לילה (וכולם
שופטים: "איפה המשטרה?").
הקלות הבלתי נתפסת בה אנחנו מקבלים את האלימות כחלק אינטגרלי
מחיינו מפחידה אותי מאד. דו"ח
הלמ"ס מראה אמנם שרמת האלימות בישראל נמוכה מזו של תחילת שנות ה-2000
(בעמ' האחרון, לפי דיווחי המשטרה), אך מדאיגה מאד העלייה הדי יציבה ברמת האלימות
בשנים האחרונות כאשר 2012 היתה השנה האלימה ביותר מאז 2006.
מבחינת נתוני הOECD במדד
התקיפות, אנחנו נמצאים במקום הלא מחמיא של 32 מתוך 36 מדינות (מתחתינו רק בלגיה,
ברזיל, צ'ילה ומקסיקו), כאשר 6.5% מכלל האוכלוסיה סבלו מתקיפה כלשהי במהלך שנת
2013.
ניתן
להגיד עם כן שיש בעיה רצינית. קשה להגיד שאנחנו לא מודעים אליה. אני משתדל לקרוא כמה שיותר תגובות, יש קונצנזוס מלא במדינה על העובדה
שהאלימות נוראית, אבל שום דבר אמיתי לא נעשה.
ומהם הגורמים לאלימות? ישנן השערות רבות. יש שיגידו שהחברה
העולמית משתנה והאשם העיקרי נמצא בתקשורת, שחושפת את הילדים מגיל מוקדם יותר
לתכנים אלימים ומציאותיים יותר. יש שיגידו שמאז רצח רבין
הקיטוב הדתי והאידיאולוגי בישראל גדל ואיתו התגברה האלימות או שהערכים שהחברה
הפוליטית מנחילה היום הם אלו של חוזק וכוח להבדיל מסולבנות והבנה, יש שיגידו שהתושבים מוציאים את התסכול שלהם מהממשל
אחד על השני, במקום לצאת לרחובות, ויש שתולים את האשם בסביבה ובמערכת החינוך.
באופן אישי אני חושב שמדובר בכלל הגורמים יחדיו משום שילדים
ובני נוער נמצאים בתהליך של חינוך כל הזמן. גם בבית הספר, גם כשהם צופים
בטלוויזיה, וגם כשהם נמצאים איתנו. אנחנו המודל לחיקוי הראשון שלהם, ולכן למרות
שהכי קל להאשים גורמים חיצוניים אנחנו אלה שצריכים לחנך אותם לסובלנות, סבלנות, הבנת
האחר, קבלת האמת ואלימות כמוצא אחרון בהחלט כערכים עליונים, ולהראות שגם אנחנו
מאמינים בחשיבותם ומקיימים אותם.
מכאן יוצא שזוהי המלחמה של כולנו. בשביל שאנחנו וילדינו נוכל
לצאת לבלות בלב שקט, נוכל להגיד לאדם אחר את מה שעל ליבנו בצורה מתורבתת, בלי לפחד
שהוא ישלוף סכין בשביל לסתום את פינו. זוהי מלחמה חברתית שכבר גבתה קורבנות רבים,
ואיכשהו גם כאשר כולנו באותו הצד, עדיין נראה שאנחנו מפסידים.
אני חושב על הורים שיצאו להגנת ילדיהם מול המורים, במקרים רבים
תוך שימוש באלימות מילולית ופיזית, או שעזרו לילדיהם בצורה ישירה מול ביריונים
בגילם. אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו נעזור אי פעם לילדינו תוך הפגנת אלימות כלשהי
המסר שאנחנו מעבירים לו הוא היפוכו של המסר המוזכר למעלה.
לא הייתי בבית הספר מספיק שנים, אבל אני זוכר איך הרגשתי
ויוצא לי לדבר עם לא מעט ילדים. הם לא אוהבים לדעת שכרגע מלמדים אותם על נושא
מסוים, אז לא צריך להגיד להם שכרגע יש שיעור חינוך ועכשיו מדברים איתם על ערכים כלשהם.
זה צריך להיות תהליך איטי אבל מתמיד, וכל המקצועות צריכים לקחת בו חלק. אני חושב
שבכל מקצוע שאנחנו לומדים בבית הספר אפשר להנחיל יותר ערכים (אני מתבסס על החומר
שאני למדתי בבית הספר), בהיסטוריה אפשר ללמד יותר על ערכים שהינחו חברות מסוימות,
במדע אפשר ללמוד על ההרמוניה שבמערכות היקום, אפילו במתמטיקה אפשר להשתמש
במטאפורות שידגישו את ערכי השוויון והסובלנות בחברה.
וזה נמצא גם בנו, בכולנו, ישראלים שבאים באינטראקציה עם
ישראלים אחרים. שמבינים שאפילו שלכל אחד דעה משלו כולנו בני אדם ובסופו של דבר
כולנו רוצים לחיות את חיינו בצורה הטובה ביותר שנוכל.
נסו להבין את האינטרסים של האחר, נסו להבין מדוע הוא כועס,
ואז הכעס שלכם יקהה. נסו למצות את כל האפשרויות שקיימות לפניכם, אפילו אם הן
כוללות ויתור כלשהו על האגו הגדול שלנו, לפני שתפנו לאלימות, מילולית ועל אחת כמה
וכמה פיזית.
הפיצו מסרים על אהבה, סובלנות, הבנה ושלום. הוקיעו מסרים של
שנאה, גזענות, מדון ומלחמה. המלחמה החברתית הזאת גבתה כבר מספיק קורבנות, הגיע
הזמן שנתחיל לצעוק שנמאס לנו, הגיע הזמן שנחזור למקומנו הטבעי כחברה מערבית נאורה,
לפני שלעוד אח אחד יימחק החיוך מהפנים.
יהי זכרם של הנופלים במלחמה הזאת, כמו בשאר מלחמות ישראל, וזכרו
של יפתח גריידי ז"ל שנרצח אתמול, ברוך.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה